1346

אם אל המקום אשר יבחר גו' (יב, ה) אל המנוחה ואל הנחלה (שם ט) והי' המקום אשר יבחר ה"א בו לשכן שמו שם (שם יא) - בנו לכם בית הבחירה בירושלים (פירש"י שם).

עיקר החפץ במשכן (ומקדש) הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, וענין הארון הוא: א) תורה כמ"ש (מ"א ח, ט) אין בארון רק שני לחות האבנים, ב) בארון לא הי" שום עבודה< (כמו בשאר כלי המשכן); ענינו הוא שהי' כלי להגילוי שמלמעלה* - ונועדתי לך שם ודברתי גו'. ודוגמתו - לימוד התורה בתכלית הביטול?.

4) רמב"ן ר"פ תרומה. וראה גם רמב"ן פ' עקב י, ה. - ובספהמ"צ להרמב"ם מצוה כ': היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי" ההקרבה כו'. וכן הוא ביד ריש הל' ביהב"ח. ובסה"מ שורש יב - וכיון שמקרא מלא הוא בנוגע לכוונת מ"ע זו ד"ועשו לי מקדש" שהיא "ושכנתי בתוכם" וכן בנוגע למקום ה"ושכנתי" שהוא הארון (כהובא ברמב"ן) הרי א"א לומר שהרמב"ם חולק בזה על הרמב"ן; וראי' (ועכ"פ - זכר) לדבר גם מדברי הרמב"ם עצמו (מו"נ ח"ג פמ"ה) וז"ל: וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו יתעלה ונשים בו הארון שיש בו כו'. (וגם לדעת הרמב"ם החפץ במקדש הוא מנוחת השכינה, ובעיקרה הוא על הארון, ובמילא מובן שבו תלוי' גם שלימות קדושת המשכן*); אלא שהרמב"ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנ"י לעשות בביה"ב (עבודת האדם), והרמב"ן מדבר בענין וחפץ אשר במשכן עצמו, שהוא ושכנתי השארת השכינה שהיתה בו מלמעלה. וזה הי' בעיקר ע"י הארון.

5 וצע"ק מענין ההזי' על בין הבדים וכו'. וי"ל בהקדם התמי' איך הי' בזה כל אותן השנים שהי' המשכן בנוב וגבעון והארון בקרית יערים ועיר ציון. ו"כ צ"ל שהעיקר בזה מקום (בדי) הארון שבקדה"ק. אבל קשה למ"ד דהזי' על הכפורת צריך שיגע בכפורת (ירושלמי יומא פ"ה, ה"ד). ועכצ"ל דגם לדידי' אינו מעכב כלל; ונוב וגבעון יוכיחו. ועצ"ע.

6) ועפי"ז יל"פ מה שהרמב"ם לא מנה עשיית הארון במנין המצות (ובפרט שמנה משאו בכתף. ושקו"ט בכ"ז בארוכה בפי' רי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג בסופו פרשה נב). ולא עוד אלא שבסהמ"צ שם כשמבאר הטעם שאינו מונה את עשיית "המנורה והשלחן והמזבח וזולתם" כי "כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש", אינו מזכיר את הארון - כי הארון ענינו רק כלי ל"ושכנתי בתוכם", שזהו כללות ענין כל התומ"צ. והציווי לעשותו, אף שהוא "מעשה מיוחד", הרי ענינו כולל עניני "התורה כולה" "המצות כולם" ולכן נחשב כציווי כולל, וציווי כולל אינו נמנה במנין המצות (עיין שרש ד' בסהמ"צ להרמב"ם ונ"כ שם). - ובכ"ז נמנה בנין ביהב"ח אף שענינו "ושכנתי בתוכם", כי בבנין ביהב"ח ישנם עוד ענינים: ההקרבה וכו', והם הם שנמנו בתרי"ג המצות - משא"כ בארון. (נתינת הלוחות בארון - לפ" זה - אינה אלא פרט מעניני (קדושת) הארון). = ובכ"ז מונה הרמב"ם מ"ע דמשא בכתף ומל"ת דלא יסורו, כי אין תלו" בזה קדושת הארון וענינו ד"ושכנתי בתוכם", כ"א ציווי מיוחד הוא לכהנים שישאוהו בכתף וכו'.

והנה פי' הנ"ל בשיטת הרמב"ם דוחק הוא, דסו"ס כיון שיש ציווי על "מעשה מיוחד", עשיית הארון - למה לא יכנס במנין המצות? ומה בכך שענינו כולל, כיון שנוסף ציווי "מעשה מיוחד". ובמכש"כ ממ"ע דאמונת ה' דמנינן, אף שענינה כולל עוד יותר (ולהעיר מסה"מ להצ"צ ריש מצות האמנת אלקות). ולכן נ"ל פי' שיטת הרמב"ם באופן אחר, ובהקדם התמי' גדולות: א) למה השמיט הרמב"ם כל דיני עשיית הארון? ב) איך זה נטל

*) ולכן המשכ בזמן שלא הי" בו הארון, ה" לו דין במה גדולה (תוספתא זבחים ספי"ג. וראה ג"כ מאירי מגילה ט, ב). ראין להקשות מהא דביהמ"ק בקדושתו גם לאחר ענגנז (גאפילו לאחר שניטל) הארון - כי הוא לפי ש"שכינה אינה בטילה" (רמב"ם הל' ביהב"ח ספ"ו); משא"כ המשכן שהי" מלכתחילה רק "לפי שעה", דירת עראי ולא מנוחה ונחלה.