1344

כתר מלכותו ולבושי מלכותו ויוצא לשדה בכדי שיוכלו כולם להקביל פניו, מוכיח שהתשובה של אלו הנמצאים בשדה יקר ונוגע בעצמותו יותר מאשר כתר ולבושי מלכותו (וכדוגמת עבודת בעלי תשובה שמגעת למעלה יותר מעבודת הצדיקים). כי לבושי וכתר מלכותו, הם תוארים; ועצמותו ית' הוא בשדה דוקא'', וכידוע שבתחתונים דוקא הוא דירה לעצמותו ית'.

והנה במשל הנ"ל, כותב רבינו הזקן "ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואח"כ בבואו להיכל מלכותו כו'". ולכאורה, מכיון שעצמותו ית' הוא בשדה דוקא כו' כנ"ל, לאיזה צורך ומהו העילוי בההליכה לעיר? והענין: ב"דירה" ב' ענינים\: א) בדירה נמצא כל העצם (וכמו בדירת האדם שעצמותו דר בהדירה) - וזה נעשה ע"י קיום המצות במעשה דוקא. ב) בדירה נמצא הדר בגילוי. ולכן צריכים גם לגילויים.

ואף שעבודה זו היא בחודש תשרי, מ"מ כותב רבינו הזקן ענין זה בהמשל המבאר העבודה דחודש אלול; וי"ל שמרמז בזה, אשר גם תחילת העבודה דקב"ע, היציאה להקביל פניו ית' בשדה, צריכה להיות על מנת ובאופן ללכת אחריו אח"כ לעיר ולהיכל מלכותו, שאז באים מהעבודה דאלול להעבודה דר"ה עשי"ת וכו', עד להגילוי דשמע"צ - יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

(משיחת ש"פ נצבים תשכ"ב)

בשיחת חג הפסח תרצ"ד (לקו"ד קטז, א) מתאר כ"ק מו"ח אדמו"ר את מצב הרוחות בחדש אלול בליובאוויטש. ובתחילת הפיסקא שם: "נאך שבת נחמו האט מען שוין אנגעהויבן לערנען נאך מעריב (=אחרי שבת נחמו כבר התחילו ללמוד אחרי מעריב) לקיים מ"ש קומי רוני בלילה*, און ווען עס איז אנגעקומען שבת מברכין אלול האט מען שוין אנגעהויבן פילן דעם אלול אויר כו' (=וכשהגיע שבת מברכין אלול התחילו להרגיש אווירת אלול)". ואינו מובן, מדוע סידר את ב' הענינים - ההוספה בלימוד לאחר שבת נחמו וההנהגה דחודש אלול - בפיסקא אחת>, והרי לכאורה שני ענינים שונים הם?

וביותר א"מ, דבפיסקא שלפ"ז מצייר את ההנהגה ד"בין המצרים". והרי ההנהגה הקשורה בשבת נחמו שייכת לכאורה לההנהגה דבין המצרים, כי הנחמה (דשבת נחמו) היא על הענינים דבין המצרים, וא"כ הרי מתאים לכאורה לסיים