1334
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הוספות / ואתחנן שיחות בתכלית היחוד, "ואינן נקראות (לעצמן) בשם כלל, אפילו בשם עוד שהוא לשון טפל" (תניא ח"ב פ"ו).
מההפרש שבין הגילוי מלמעלמ"ט להעבודה מלמטלמ"ע: בהעבודה שמלמטה עלול ענין השינויים יותר מבהגילוי שמלמעלה. ולא עוד, אלא שבעבודת האדם צריך להיות שינוי (ועלי') מיום ליום, כיון שהאדם ע"י עבודתו צ"ל מהלך, ולא עוד אלא שאמתית ענין ההילוך הוא עליות ושינויים שלא בהדרגה5. ואעפ"כ, תיבת "היום", שמורה על העדר השינוי - שתמיד, בכל מצב ומצב הוא "היום" - נאמרה בפסוק וידעת דוקא. כי היחוד הבא ע"י העבודה שמלמטה, עם היות שאינו שולל את מציאות הנבראים כנ"ל, בו דוקא מתבטא אמיתית ענין אחדותו יתברך6, שגם כשישנו למציאות, מ"מ מיוחד הוא עמו ית' בתכלית היחוד. ויחוד זה הוא מצד העצמות דוקא, שהוא כל יכול ונושא הפכים. ולכן בפסוק זה דוקא נאמרה תיבת "היום" - כי בהיחוד שמלמטלמ"ע דוקא מתבטא ומתגלה מהותו ועצמותו ית', שלמעלה מכל ענין השינויים - אפילו בדקות דדקות שישנו גם בהיחוד הנמשך מלמעלמ"ט (כיון שלא בא ע"י עבודה)'.
הכח שיש בישראל ליחוד זה שבדרך מלמטלמ"ע הוא מצד עצם נשמתם הקשורה בעצמות. ולכן, ההתבוננות והידיעה וההשבה אל הלב אשר הוי' הוא האלקים גו', בהד' שליבות שבתפלה, התחלתה וראשיתה היא התעוררות עצם הנשמה שלמעלה משינויים - בחי" "היום", המתבטאת באמירת "מודה אני", הודאה וביטול שמצד עצם הנשמה*.
הערות
- 1. (משיחת ב' דחג השבועות תשכ"ג)
- 4. ראה לקו"ת ואתחנן ד, ג. ה, ד.
- 5. ראה בארוכה צאינה וראינה תר"ס. שובה ישראל תרס"ו (בהמשך תרס"ו).
- 6. וי"ל, אשר גם מטעם זה התחלת "שער היחוד והאמונה" הוא בפסוק זה דוקא. וראה לעיל ע' 9 (בהערות) שייכותו של שיעור התניא ליום השני דחגה"ש, וליום ההילולא של הבעש"ט, שענינם הוא - מלמטלמ"ע.
- 7. כי כל בחי' גילוי, מכיון שמוגדר בגדר אור, מציאות הנבראים הוא הפכו, ומשתנה על ידם, משא"כ העצמות, שלילת כל התוארים, אינו משתנה ח"ו משום דבר, וביכלתו להוות גם את מציאות היש ומ"מ נשאר הוא באחדותו.
- 8. ראה "היום יום" יא שבט.
- 7. ==
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.