1328

וזוהי התשובה לאלו הטוענים, מפני מה תובעים מהם ענינים שונים אשר לא תבעו אותם כ"כ בזמן אחר או במקום אחר? ומוצאים כמה וכמה טענות ואמתלאות שאין הענינים נוגעים כל כך - הנה כל מה שמוצאים יותר ויותר אמתלאות על העדר הכרח הענינים, הרי זה עצמו הוראה אשר ענינים אלו הן הן הנוגעים לנשמתם עפ"י הגורל, ולכן מוצא היצה"ר כמה וכמה ראיות שאין הענינים נוגעים כל כך.

והנה בגורל יש ב' דיעות: א) בירור. הגורל מברר חלק השייך לראובן וחלק השייך לשמעון. ב) קנין. לא רק שהגורל מברר אשר חלק זה שייך לראובן וחלק זה שייך לשמעון, אלא שגם מקנה להם את חלקם, ואין צריכים לעשות קנין אחר. כמבואר דעות הרמב"ם והראב"ד ועוד בזה.

וכמו"כ י"ל בענין הגורל שלמעלה, שהגורל שלמעלה מברר אשר ענין פלוני שייך אל נשמתו, וגם מקנה לו הענין, ועבודתו היא להביא את זה בפועל.

וידיעה זו אשר כבר הקנו לו הענין וכל עבודתו הוא רק לקרב ולמהר ולגלות זאת, הרי עי"ז עבודתו היא בשמחה יותר ובחיות.

ב. בפ' השבוע (פ' פנחס) מצינו חיבת הארץ שהיתה להנשים. וכהסיפור דבנות צלפחד.

ג' ענינים אלו - מ"ת, עשיית המשכן, וכניסה לא"י - הם המשך אחד. התחלת כל הדברים הוא מ"ת כמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא, הרי שהתחלת כל הדברים הוא קבלת התורה שקדמה לעולם ולטבע, תכלית כל הדברים הוא לעשות לו ית' דירה בתחתונים והו"ע הכניסה לארץ אשר עיני הוי' אלקיך בה, דעם היות אשר בא"י התחיל סדר הטבע, הל"ט מלאכות החורש כו' ועובדין דחול, מ"מ הרי בכל הענינים צ"ל נרגש אלקות, תמיד עיני ה"א בה. והממוצע בין התורה וא"י הוא בנין המשכן מזהב כסף ונחושת וכו', ובמשכן מקום הארון אינו מן המדה, מקום ובלי מקום כאחד.

ובכל ג' דברים אלו מצינו שהיתה להנשים זכות מיוחדת בהם, עד כדי כך אשר על ידם דוקא הוא קיום כל הענינים גם לאנשים, כמ"ש גבי מ"ת (התחלת כל הדברים וקיומם) כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל, דע"י שהקדים תחלה את בית יעקב עי"ז מתקיימת גם בבני ישראל?.