1300

בהיכנסו לאדמו"ר הזקן בליאזניע, הניח ר' גבריאל את חבילת הכסף על השולחן. לפי הוראת הרבי פתח ר' גבריאל את החבילה והמטבעות זהרו בזוהר מיוחד.

אדמו"ר הזקן השעין את ראשו על ידיו ושקע בדביקות למשך זמן, כשהרים את ראשו בירך את ר' גבריאל (ואת זוגתו) בבנים, אריכות ימים, עשירות ונשיאת-חן יוצאת מהכלל. הוא ציוה על ר' גבריאל לסגור את עסקיו בויטעבסק ולהתחיל לסחור באבנים טובות ומרגליות. ברכת הרבי התקיימה במילואה: ר' גבריאל נושא-חן התעשר, נולדו להם בנים ובנות ונפטר בגיל 110 שנים. זוגתו האריכה ימים אחריו כשנתים.

בעת שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר את הסיפור, ציין בקשר לכך את ביאורו של אדמו"ר הזקן על הנאמר בתורה לגבי ספירת העומר (המהווה הכנה לחג השבועות - קבלת התורה): "וספרתם לכם - שתספרו לעצמכם, משמעותו גם שאת ה'לכם' תאירו ותזהירו (וספרתם - מלשון אבן ספיר, אבן בהירה).

ההוראה מסיפור זה, בין יתר הענינים הנפלאים הנלמדים מכך, היא: למרות שערכם ושווים של מטבעות הצדקה נשארו כמקודם, אך כשנותנים זאת

כך גם, כמובן, בצדקה ברוחניות. כל עבודה ופעילות שמטרתה לפרסם תורה ומצוות כפי שהם מוארים באור וחום של החסידות, אשר אז הם נעשים מתוך שמחה ומסירות-נפש, ואז - נוסף על כך שהעבודה נוחלת הצלחה רבה יותר, יש לה גם השפעה מכופלת ומעניקה זכות מיוחדת.