1277

אמנם יש חילוק עיקרי בין יוה"כ לפורים. ביו"כ כתיב ועניתם את נפשותיכם, והעינוי צריך להיות בכל הפרטים, עד גם בנעילת הסנדל, היינו שהעינוי מקיף את האדם מקדקדו ועד כף רגלו. אמנם בפורים הוא להיפך. צריך להרבות בסעודה ובמשלוח מנות ולבסומי ביין. היינו שביוה"כ צריך להיות ההפשטה מכל הענינים הגשמיים ובפורים צריך להרבות באכילה ושתי' והדומה.

והנה ענין הגורל הוא העבודה שלמעלה מטעם ודעת ומגיע למעלה משהתלשלות (כמו שנתבאר בהמאמר באריכות), שזהו ג"כ הענין דלא ידעי, הביטול שמבטל את הטו"ד שלו (כנ"ל בסעיף א'). ולפי"ז יוקשה מהו"ע הריבוי דאכילה ושתי' בפורים? איך זה מתאים לענין הגורל והעבודה דלא ידעי, שענינה הוא תכלית הביטול?

אך הענין הוא, דתכלית הכוונה הוא אשר גם בהיותו שייך לענינים גשמיים, הנה גם אז יהי' בתכלית הביטול דמס"נ שלמעלה מטעם ודעת. וזהו מעלת פורים על יו"כ, דביו"כ הנה הביטול דמס"נ הוא ע"י ההפשטה שמפשיט את עצמו מכל הענינים הגשמיים, משא"כ בפורים הנה גם בהיותו עסוק בהדברים הגשמיים, הנה את הגשמיות גופא הוא מזכך כל כך, עד אשר עושה מהגשמיות גופא, ביטול שלמעלה מטעם ודעת.

וימי הפורים הוא נתינת כח על כל השנה. אשר לא רק בשעת התורה והתפלה כ"א גם בשעת עסקיו בדרך ארץ יהי' כולו מסור ונתון להוי' בתכלית הביטול.

ג. כפי המבואר בדא"ח, הנה היו כמה ענינים אשר אסתר עשתה על דעת עצמה, שלא שאלה את מרדכי. וההוראה מזה בזמנינו הוא, אשר ישנם ענינים אשר נשי ישראל צריכים לעשות על דעת עצמם, ואדרבה, הבעל צריך לעשות כדעת האשה (בענינים ההם).