1275
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה טז
תרומה
בפרשתנו, הראשונה בשרשרת הפרשיות בה מדובר אודות בניית המשכן, ניתנת מיד הוראה כללית: מאת כל איש אשר ידבנו לבו - לקחת תרומות מכל יהודי, שלבו נדב אותו. כל יהודי היה צריך שיהא לו חלק במשכן, אבל קבלת התרומות הוגבלה רק מאלה שנותנים בלב שלם. בהשקפה ראשונה נראית כאן סתירה, אבל לאמתו של דבר אין כאן כל סתירה, היות ולמען מטרות קדושות נותן כל יהודי צדקה בלב חם; יש צורך רק למצוא את הדרך המתאימה לכל יהודי. ואז נותן כל יהודי לפי אפשרותיו: מי שיכול לתת זהב, נותן זהב; מי שיכול לתת כסף, נותן כסף; ומי שיכול לתת נחושת, נותן נחושת. וכשיהודי נותן בלב שלם, הוא רוצה לתת יותר ממה שהוא יכול, ואז מחשיב הקב"ה גם את ה"נדבו לבו" לצדקה, ונותן את ברכת עשר בשביל שתתעשר, בצורה כזו שמי שבינתיים יכול לתת רק נחושת, מתברך, שיוכל לתת כסף; ומי שבינתיים יכול לתת רק כסף, מתברך שיוכל לתת זהב, ומי שבינתיים יכול לתת זהב, מתברך שיוכל לתת אבני שהם ואבני מילואים (אבנים יקרות).
חכמינו זכרונם לברכה, מדגישים לעיתים תכופות כי משמעותו של המשכן בימינו הועתק לישיבות, כמאמר חז"ל "מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה".
ידועה לכם אמרתו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, מייסד שיטת חב"ד, שביום כ"ד טבת העבר מלאו 150 שנה מהסתלקותו: "הקב"ה נותן ליהודי גשמיות, ויהודים עושים מהגשמיות - רוחניות". הצדקה שתומכי ישיבת חב"ד בברונקס נותנים בכדי למסד ולחזק את הישיבה, היא הדרגה הכי נעלית של הפיכת הגשמיות לרוחניות, ובו בזמן ישנה גם הברכה של עליה בגשמיות - מנחושת לכסף ומכסף לזהב, וכן הלאה. ולנצלם לדברים טובים, בריאים ושמחים, בבריאות טובה ונחת יהודי אמיתי מילדיהם שיחיו...
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.