1273

אף שלכאורה דין קדימה להכרזה על הכלאים, כי ההקדם בזה מוכרח (בכדי שלא יזרע בנתיים כלאים) וכן האיסור - כל השנה תדיר הוא, וכאו"א מוזהר ע"ז - מה שאין כל זה בשקלים, ובפרט שאפשר לשקלם גם באיחור זמן, כיון שתורמין גם על העתיד לגבות.

ומובן ע"פ האמור - כי בכדי שתהי' הנהגה הרצוי' בעולם, ההתחלה היא ותלוי זה בהנהגת בני ישראל בעניניהם באופן זה, ומרוחניות - משתלשת בגשמיות.

ולכן לאחרי שבי"ד מביאים בפועל הלכה של תורה ושולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן, כי אין לערב שנה בשנה בנוגע לקרבנות וענינים רוחנים אשר בעולם, משתלשל מזה גם לזרע (הצומח) בארץ (הדומם) שיהי' למינהו דוקא.

ועד"ז במצות גמ"ח, שהיא מעלה הגדולה בצדקה השקולה כנגד כל הקרבנות - על ידי שבני ישראל עושים בזה בסבר פנים יפות, הנה מעשיית המצוה - משתלשל למטה בהמצטרך לאדם בכל צרכיו בבני חיי ועד למזוני (לחם - צומח), ועד לקיום ההבטחה, עשר בשביל שתתעשר כפשוטה - בכסף וזהב (דומם),

2-ל 5)

כמה דרגות בשמחה:

א) עבדו את ה' בשמחה: שמחה זו היא מכוסה בהעבודה וטפילה אלי'. שהרי העיקר הוא העבודה אלא שהעבודה צריכה להיות בשמחה.

ב) מועדים לשמחה: ביו"ט השמחה גלוי" והשמחה עצמה היא מצוה ודבר עיקרי. אבל מ"מ השמחה היא שמחת החג - בענין של מצוה.