1264

מהלך הירח מתחלק הזמן לחדשים, ולפי מהלך השמש - לשנים. (ובחודש ובשנה עצמם) אין יום זה דומה ליתר הימים, רק "משבחר הקב"ה בעולמו" אזי נוצרים ההבדלים שיום מסוים נהיה בדרגת ראש. כלומר כשם שהראש מנהיג (מפעיל) את כל איברי הגוף, כך ראש זה מנהיג את הימים הבאים אחריו. תופעה כזו מתרחשת כאשר האדם משתדל ומתאמץ לנצל את הזמן ולעשות ממנו "כלי" שהוא מלא עם תוכן (שהקב"ה בחר) - של צדק, יושר וטוב.

כל זה הוא כשהעבודה מתבצעת בתוך העולם עצמו ולא משתחררים ממגבלות העולם. אז קיים הסדר של שינויים (של ימים) בעולם עצמו - יום שעמלים בו יותר ומשתדלים לפעול יותר, יום זה נהיה ראש בדוגמת ההבדל שבין ראש האדם ליתר אבריו. אך אין זה עדיין גאולה, כי טרם השתחררו מהמגבלות והמיצרים שהעולם מגביל, אלא שבעולם עצמו עם מגבלותיו משתדלים לעמול בו ולא להעביר הזמן לריק. למנוע שיום אחר יום, שבוע אחר שבוע יחלפו ללא כל שינוי ביניהם.

בהמשך אומר הקב"ה, שאין זה עדיין מספיק: אלא "משבחר ביעקב ובניו" - כשהקב"ה בוחר עם אחד ומבקש שעם זה יתעלה על יתר העמים. דבר זה יכול להתבצע כשהעם הזה משתדל ועושה כל התלוי בו להשתחרר ולהתעלות ממגבלות העולם, שתהיה גאולה מהמיצרים והמגבלות של העולם עצמו.

ולכן נקבע בפשטות שחודש של גאולה הוא חודש ניסן. ואילו חודש סתם (הראשון שבחר הקב"ה בעולמו מכל) ראשי חדשים וראשי שנים סתם, הוא חודש תשרי. ההבדל ביניהם הוא: בתשרי מתחילה הנהגה הטבעית של העולם שהוא אמנם בתוך מגבלות העולם, אלא שהוא עולם טוב כרצונו של הקב"ה. ואילו בחודש ניסן מתחילה ההנהגה הנסית. כפי שהגמ' אומרת במסכת ברכות:, שניסן הוא מלשון נס, נסי נסים (נסים רבים), ואכן כך היה שבחודש ניסן החלו הנסים של בנידישראל שהוציאו אותם מהגלות, גלות מצרים כפשוטו, וזה גם רומז לגלות (של מצרים) הכלל-עולמית. ולזאת רומז המדרש באומרו שחודש ניסן הוא חודש של גאולה - שבוחרים חלק אחד מתוך העולם וגורמים שהוא יתעלה מעל לכל העולם.