1250

והנה אין לך סמוכין יותר מנשמה וגוף החבוקים ודבוקים זו בזה, עד שקיום הנשמה והגוף באדם מישראל - חד הוא.

ובעוה"ר בכל דוד ודור עומדים עלינו, מי נגד הגוף ומי נגד הנשמה, שרוע זה כרוע זה, אף שיש חילוק עקרי ביניהם, כי כל זמן שהגוף קיים ישנו ענין התשובה. אבל לאידך, הסכנה מאויבינו בנפש - גדולה מסכנת אויבינו בגוף, מאחר שלא תמיד היא גלוי' כל כך לעיני בשר, כמובן וגם פשוט. ולא עוד, אלא שהמתקוממים על קיום הגוף הם באים מחוץ, משא"כ המתקוממים על קיום הנשמה וערכי הנשמה - הם גם מבית וגם מחוץ, וקשה הסכנה מבית. וכן מוצאים אנו במעשה אבות סימן לבנים, כמסופר בפרשה ובמדרש בדבר נסיונות אברהם אבינו עקב מזימות נמרוד ועוג ואבימלך וכו', וגדול מהם הנסיון בשילוח ישמעאל והגר, שכאן היתה הסכנה מאלו שהיו בביתו של אברהם. ומשום כך, אף שלידתו של יצחק היתה למעלה מדרך הטבע, הנה בהנוגע להדרכתו והנהגתו לא הי' יכול לסמוך על הנס, והי' מוכרח לנקוט באמצעים בדרך הטבע, אמצעים חריפים היפך מדתו של אברהם אבינו היא מדת החסד, אף שמדה זו היתה עיקר גדולתו ומהותו, עד שהקב"ה אמר לו אל ירע בעיניך וגו', כי (דוקא עי"ז) ביצחק יקרא לך זרע.

ומכאן ההוראה שאין לירתע מפני אלו הטוענים שלמען השלום, או האחדות כלפי חוץ וכו', יש לשתוק ולהבליג, ולא לאחוז במלחמת מגן ואין צריך לומר במלחמת תנופה נגד המהרסים ומחריבים. ולא היא, ואדרבה. עת לעשות היא, להגן וללחום מלחמתה של תורה, תורת אמת, שאמת פירושה שאין בה פשרות. ולא די בהגנה בלבד, אלא צריך סוף-סוף להציל גם נשמות התועות ולהעמידן על דרך האמת, דרך התורה והמצוות בחיי היום-יום, ובנקודה העקרית - לחזק ולהרחיב את חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש, חנוך מסורתי אמתי בלי פשרות.

ויהי רצון אשר חפ ה' בידם יצליח לאזור חיל במלחמתה של תורה ומצוות", מלחמת מגן ומלחמת תנופה כנ"ל, אף כי בדרכי התורה שדרכי' דרכי נועם, למען הציל נפשות בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אשר כל נפש מהם - עולם מלא היא.