1241

218 לקוטי פרטית, שפרק זה יהא נלמד בשבת שלפני שבועות - זמן מתן תורתנןלל.

במשנה החמישית% שבפרק זה אומר התנא: "אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד. יותר מלמודך עשה ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששלחנך גדול משלחנם, וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך".

מן העובדה שהפרק כולו נקרא בשם "קנין תורה" - מובן, שכל ההוראות, שפרק זה מלמדנו, מתיחסות לתורה. ההוראות שבמשנתנו הן: א) לימוד התורה אסור לו שיהיה לשם "גדולה" ו"כבוד", אלא לימוד תורה לשמה. ב) יש לעסוק בתורה, יותר מהנלמד בעבר ומן הנדרש ללמוד לפי הבנת האדם או - יותר ממה שרגילים ללמוד - לימוד מלשון: רגילות. (מן הביטוי "יותר מלמודך עשה", משמע לכאורה שמדובר כאן אודות קיום המצוות: יש לעשות ולקיים את המצוות יותר מההבנה וההרגל בעשיתן, אך מתוך שהתנא כלל את ההוראה הזו בפרק זה, יש להסיק שגם הוראה זו היא בקשר לתורה). ג) לא להתאוות לשלחנם (טובתם) של מלכים - דבר המהווה מכשול ללימוד התורה, כי שלחן וכתר תורה גדולים משלחנם וכתרם של מלכים. ד) אין לדאוג לגמול עבור לימוד התורה (ומשום כך להמנע

אבות נ'"ו

מלימוד), שכן - "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך".

טז. משנה זו דורשת הבנה לאור מספר "דיוקים":

א) מדוע משתמש התנא לגבי "גדולה" בביטוי "אל תבקש" ולגבי "כבוד" - "ואל תחמוד"? ביקוש בא הרי מחמת סיבה מסויימת, לאחר שברצונו להשיג את המבוקש (כלומר: ע"י "תחמוד"). נמצא, איפוא, שבביקושו את הדבר יש לאדם מגע הדוק יותר עם הדבר המבוקש, מאשר בעת התאוותו אליו (כי לפעמים יתכן שהחמדה לא תביא את האדם לידי חיפוש ממשי אחר הדבר המתאוה לו)*. מן הפרט שלגבי "גדולה" משתמש התנא בביטוי "אל תבקש" ולא "אל תחמוד" (כבכבוד), משמע שבגדולה מותרת החמדה, ורק החיפוש אחריו אסור.

ב) מדוע נאמר כאן: "יותר מלמודך עשה"? כיון שהנידון הוא לימוד התורה יש לומר "יותר מלמודך למד" ולא "עשה".

ג) מדוע דרושה האזהרה "אל תתאוה לשלחנם של מלכים"? משום מה יעלה על הדעת להתאוות ל"שלחנם של מלכים"? יתר על כן: מכך שהוראה זו באה לאחר ההוראות הקודמות - מובן, שאף לאחר קיום ההוראות הקודמות (אי ביקוש גדולה ואי חמדת כבוד) דרושה עוד האזהרה: