1233
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
212 לקוטי מוגבלות, ואינן שיא העילוי. "מתעלה" באמת הוא כשהוא מתאחד עם עצמותו ית', ובכך נעשה הוא שליט גם על ענינים שלמעלה, כמאמר רז"לג: = "נצחוני בני - נצחני", "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"!?.
ח. כיצד מסוגל אדם להתעלות לדרגה כה נעלית? - לכך מביא הוא את הפסוק "וממתנה נחליאל, ומנחליאל - במות". בשלשה מושגים אלו - "מתנה", "נחליאל" ו"במות" - רמוזות שלש הדרגות האמורות: "עוסק בתורה", "בן חורין" ו"מתעלה".
את התורה נתן הקב"ה לבני ישראל כמתנה, ומאחר ש"הנותן - בעין יפה נותן"<, - העניק הקב"ה, בשעת מתן תורה, לבני ישראל את כל אשר היה לתת במסגרת המתנה של התורה, עד - "אנא נפשי כתבית יהבית"*:, הקב"ה, כביכול, הכתיב ונתן את עצמו בתורה. ולכל אחד מישראל, אף מי שטרם התאחד עם התורה, יש כח מן הקב"ה למשול ולשלוט על העולם, כאמור. ברם, מאחר שאדם זה עדיין מציאות נפרדת לעצמו, והעלם העולם מסתיר לגביו על עניני אלקות, ואפילו על כח האין-סוף שנתן עצמו בתורה - חייב הוא להתלבש בעניני העולם, ולהסיר את העלם העולם, אך ורק באמצעות "עבודה".
אבות נ'"ו
"מתנה" שבתורה מגיע האדם לבחינת ירושה ("נחליאל" - מלשון נחלה וירושה) שבתורה. ההבדל שבין ירושה לבין מתנה הוא: כשאדם נותן דבר לרעהו, למרות שהוא נותנו לו בשלמות ובעין יפה, יוצא הדבר מרשות הנותן ונכנס לרשות המקבל, ואילו בירושה - היורש הוא ממש המוריש". זה גם ההבדל בין בחי' מתנה שבתורה לבין ירושה שבתורה:
מתנה שבתורה היא כפי שהתורה עוברת לאדם (שהוא בהגבלה) הלומדה, כשהוא עדיין מוגבל
בהגבלות העולם (לפיכך אינה יכולה להיות אחד אתו - "תורתו"), ואילו ירושה שבתורה היא, כאשר האדם הלומד משתחרר מהגבלות העולם ("בן חורין"), משום שהוא עומד במקום המוריש.
"ומנחליאל - במות", התעלות. וכמוסבר לעיל בפירוש "מתעלה": התעלות שאין נעלה ממנה, משום שהוא מתאחד עם עצמותו ית'.
נתינת הכח והאפשרות לכל האמור - היא מן ההתחלה, "ממתנה"; כיון ש"בעין יפה נותן" - העניק כל יכול את הכל, ורק מצד המקבל - אין הכל בא בהתגלות ובפועל אליו, עליו לעמול וללכת מחיל אל חיל - עד "הרי זה מתעלה".
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.