1230
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
"הכרת תכרת"*. אדרבה: ינחל גם את העולם הזה וגם את העולם הבא, כפי שנאמר במשנה שלאחריה, בקשר לשכר של לימוד התורה, - "אשריך בעולם הזה, וטוב לך - לעולם הבא". בכל זאת - מאחר שאינו עוסק בתורה, נאמר עליו "אוי", הוא "נזוף".
ולפיכך נאמר הביטוי "בת קול יוצאת מהר חורב" ולא "מהר האלקים" (או: "מסיני"), לפי שאין כאן ענין בציון ערך התורה לכשעצמה בהיותה ניתנת ב"הר האלקים" (או - בהיותה כרוכה בענותנות). בערכה של התורה חש גם מי שאינו עוסק בתורה אך לומד תורה יומם ולילה. חסרה לו רק - תחושת כח התורה לכבוש את העולם, הידיעה כי התורה היא "מהר חורב", שבכחה להחריב את חומריות האדם? והעולם, לזכך את העולם במדה שיהא "כלי" לאלקות '.
ג. ב"מאמר", ד"ה הסכת ושמע ישראל, של כ"ק מו"ח אדמו"ר מצטט הרבי את הגמרא?': "עשו כתות כתות ועסקו בתורה" ודורש את דיוק הלשון "עסקו בתורה", כן הוא מצטט שם את לשון המשנה: "מי שאינו עוסק
אבות 5" שיחות 209
בתורה וכו'", ומסביר בפירוט שעסק התורה חייב להיות דומה לעסק גשמי. דרכו של בעל עסק הוא שאינו יושב מוסגר עם סחורתו בחדרו וממתין עד שמישהו יבוא ויפרוץ את הדלת ויתחנן לפניו שימכור לו מעט מסחורתו. היפוכו של דבר: הוא קובע בית מסחרו במקום שמרובים בו עוברי אורח, ומשתדל, באופנים שונים, לפרסם את חשיבות סחורתו לפני כל העוברים והשבים. גם אם ברגע זה לא יקנה העובר ברחוב, הטרוד בעניניו, את הסחורה - ייחקק, אבל, בזכרונו הפרט כי במקום זה אפשר לקנות סחורה פלונית, ובהזדמנות מסויימת יבוא אף הוא לקנות. כך גם בנמשל: על האדם להיות "עוסק בתורה", אין לו להסתפק בכך שהוא לומד תורה לעצמו, ואף לא בכך שהוא מלמד תורה לתלמידים הבאים ומבקשים ללמוד, אלא שעליו ללכת ללמד תורה במקום שרבים מצויים שם, ולהקדיש מאמצים והשתדלות גדולה ביותר להפיץ תורה, לעורר יהודים רבים ככל האפשר
ללמוד תורה. פרט נוסף כרוך בעסק: הגמרא אומרת*: "זבון וזבין - תגרא
איקרא?!" (=וכי מי שקונה ומוכר נקרא תגר?), המוכר סחורתו במחיר בו קנה אותה, ואינו משתכר כלום, אינו נקרא סוחר. ענינו של עסק הוא - להרויח, ויותר מזה: להשתכר ככל שניתן יותר. הוא הדבר בעוסק בתורה: יתכן אף
הערות
- 8. וצע"ק בתניא פ"א, וי"ל.
- 9. שלכן נקראת תושי' (סנה' כו, ב. וראה תו"א ר"פ יתרו).
- 0. עיין בשמו"ר ספנ"א: חורב למה שבו ניתנה התורה שנקראת חרב - ויש לקשר זה עם התכלית והחידוש דמ"ת שהוא לזכך את גשם העולם. ראה לקו"ש ח"ג פ' יתרו.
- 1. נדפס בקונטרס כא.
- 2. ברכות סג, ב.
- 3. ראה ג"כ ב"ח וט"ז לטושו"ע או"ח רסמ"ז.
- 4. ב"מ מ, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.