1228
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ו
פרק שישי
א. בפרק ששי של מסכת אבות נאמר: "אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום, בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא - נזוף, שנאמר: נזם זהר באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם, ואומר: והלוחות - מעשה אלקים המה, והמכתב - מכתב אלקים הוא, חרות על הלוחות, אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר: "וממתנה - נחליאל ומנחליאל - במות".
לפי פשוטה, משנה זו, מתחלתה ועד סופה, אינה מובנת:
ב) מה משמעות "עלבונה של תורה"? כשאין אדם עוסק בתורה (בשעה שיש לו אפשרות לעסוק
בתורה) - אין לו בשעה זו את התורה במדה שיוכל להעליבה. הדבר רק מורה על פחיתות ערכו הוא, באשר אין לו דעת מספקת להעריך חשיבותה של התורה. אין בדבר משום עלבון לתורה, כי אם לאדם שאינו לומדה. מה, איפוא, מובן הביטוי "עלבונה של תורה"?
ג) דיוק הלשון - "עוסק בתורה". את התורה, הרי, צריך ללמוד, ואם כן - היה מתאים יותר. הביטוי "לומד תורה" וכיוצא בזה.
ד) על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק אומרת הגמרא:: "כי דבר ה' בזה - הכרת בעולם הזה, תכרת - לעולם הבא", דברים שהם חמורים וגרועים לאין ערוך מאשר הביטוים "אוי להם", "נקרא נזוף", בהם מתכוין ריב"ל לשכנע את מי שאינו עוסק בתורה. מדוע, איפוא, אינו מציין את העונש החמור, העשוי להשפיע יותר על האדם?
ה) הדברים המבטאים הרחקתו של יהודי הם: חרם, נידוי ונזיפה:. "חרם" הוא חמור ביותר, ולפיכך אין מבטאים שמו, "נידוי" קל מחרם, אבל גם המנודה חייב להיבדל מן הבריות, "נזיפה" קלה אף מנידוי. עם זאת, הרי גם על זה שהוטל עליו חרם, אומרת
הערות
- 1. א) הביטוי "מהר חורב". חמשה שמות להר זה', ואם כן, כשהנידון הוא - התורה, שלגביה בא הביטוי "קיבל תורה מסיני" - היה צריך לציין את ההר בשם "הר סיני", וביחוד כששם זה הוא שמו הרגיל של ההר, או שהיה צורך לומר "הר האלקים", כדי להדגיש את חומרת "עלבונה של תורה", כיון שהתורה באה מהר האלקים.
- 1. שמו"ר פ"ב, ד.
- 2. סנהדרין צט, א. 3 ראה טוש"ע יו"ד סשל"ד בפרטיות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.