1224

נצחית<, והיה לו, אם כן, להזכיר גם את הענינים שבמספר עשרה, שלאחר זמן בית המקדש?

כן בלתי מובן מדוע מונה התנא את ה"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" לאחר עשרת הנסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, ולא מיד לאחר עשרה המאמרות, מקום לו הם שייכים לפי סדר הדורות. נכון, אמנם, שהוסבר* כי פירוטם בסוף בא משום חשיבותם, שכן כל הדברים שבמספר עשרה, מעשרה מאמרות ועד לעשרה נסים שבבית המקדש, קשורים ב"סדר ההשתלשלות", ואילו עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות נעלים מן ההשתלשלות - ברם, כיון שכל הענינים שבפרקנו קבועים לפי סדר הדורות - מתקבל על הדעת כי גם משנה זו אינה חורגת מן הסדר, וכי בעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות - רומז התנא גם לענינים שבמספר עשרה שלאחר זמן הבית, ומשום כך הוא מונה אותם לאחר עשרת הנסים שבבית המקדש.

כך תתורץ השאלה הקודמת, משום מה אין התנא מזכיר מספר עשרה הקשור בתקופה שלאחר זמן הבית - שכן אלו רמוזים כבר בעשרה דברים שבערב שבת בין השמשות.

זז כדרך שהבריאה קבועה במספר עשרה, בגלל עשרה המאמרות - כך היא מורכבת ממספר ששה, בגלל

אבות פ''ה שיחות 208

ששת ימי בראשית, משום ש"כל יומא ויומא עביד עבידתיה"? (=כל יום ויום (כל אחת מן הספירות), פועלים פעולתם בבריאה), ולפיכך מצוי בכל דבר המספר ששה: הן במקום - לכל גוף נוצר יש ששה קצוות, והן בזמן - ששת ימי השבוע, שש שנות שמיטה, ששת אלפי שנות קיום העולם (אלא שלכל מספר ששה נוסף מספר שביעי, שהוא נעלה מהם, ואליו הם מתעלים: שבת, שמיטה, האלף השביעי, כדוגמת שבת בראשית השייכת אף היא אל הבריאה, אך באופן נעלה יותר - ה"מנוחה" שבתוך הבריאה3).

מכאן מובן שסדר ההנהגה ב"שית אלפי שנין" דומה לסדר ההנהגה בששת ימי בראשית*: השלמת הבריאה היתה ביום הששי, ככתוב לגבי יום זה*: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". עד אז לא היה עדיין "טוב מאד", כי הבריאה טרם באה לשלמותה: לפני שנוצר האדם, ביום הששי, חסר היה גם בשלימותם של הנבראים של קודם לכן, ורק ביום הששי, עם יצירת האדם, הובאה שלמות גם לנבראים הקודמים'*.