1218

ה"שוב" יכול להיות כדבעי, ויתר על כן - במשך הזמן הוא עלול להיסחף בלהט ועריבות העולם. ככל שהוא חש יותר במיצר הגוף והוא רוצה להשתחרר ממנו - כך מתרבה ה"שוב", תורה ומצוות'".

ח. כדרך שצריכים להיות שני כיוונים של "רצוא" ו"שוב" בנשמה ביחס לעצם ירידתה ושהייתה בגוף - כן צריכים להיות שני כיוונים אלה ביחס לפרטי "עבודת" הנשמה בגוף: גם "עבודה" בכיוון של "רצוא" - הימצאות בד' אמות של תורה ותפלה והינזרות מן העולם; וגם "עבודה" בכיוון של "שוב" - הימצאות בעולם, במקומות של רחוקים לעת עתה מתורה ומצוות, ולהפיץ שם את מעיינות התורה הנגלית והפנימית. ברי שאין להתרחק מן העולם ויש להשתדל להפיץ את המעיינות חוצה, אבל יחד עם זאת חייבת להיות תחושה כי ה'חוצה" הוא - חוצה, מקום של ירידה וגלות, וההימצאות בו אינה אלא בהכרח.

זה גם פירוש הנאמר על יעקב ובניו* "וירד מצרימה - אנוס עלדפי הדבור": והרי, לכאורה, כיון שיעקב ידע כי ירידתו באה "עפ"י

אבות פ'ד שיחות 97

הדיבור", משום שכך חפץ ה', וביחוד לאחר שידע את הבטחת הקב"ה "אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה" גו'י - היתה צריכה ירידתו למצרים להיות ברצון וחיוניות, ובלתי מובן, איפוא, משום מה היה הדבר אצלו בהכרח, "אנוס"?

וביחוד בלתי מובן: נאמר כי "האבות הן הן המרכבה"*, כל מציאותם של האבות היתה אך ורק לבצע את הרצון העליון, כמרכבה הבטלה לרוכב עליה ואינה מהוה מציאות לעצמה, ובמיוחד יעקב בחיר שבאבות* - מאחר שידע יעקב כי ירידתו למצרים באה על פי הרצון העליון - הרי היה הדבר גם רצונו הוא, משום התבטלותו האמיתית כלפי האלקות, ואם כן לא היה, לכאורה, מקום ל"אונס"?!

אלא שפירוש הדבר הוא: מאחר שהמדובר היה בירידה למצרים, שהיא ירידה גדולה ביותר, הרי למרות שהדבר הוא רצונו של הקב"ה, ועל ידי ירידה זו יתעלה לדרגה נעלית ביותר - אף"עלדפיזכן כיון שזוהי ירידה גדולה ביותר ו"כל הדרכים בחזקת סכנה"**: (הירידה כבר קיימת, ואילו העליה - מי ידוע מתי תבוא לידי