1217

כרחך אתה חי" עם "ועל כרחך אתה מת" מהוים סתירה הדדית. פירושו של "ועל כרחך אתה חי" הוא, שרצון האדם הוא להיות מחוץ לחיי גוף, כיון שהנשמה דבוקה באלקות וחשה בגלות הגוף הגשמי, הריהי חפצה להשתחרר ממצור הגוף והנפש הבהמית (שכן דבקות הנשמה באלקות אינה רק כשהיא למעלה, לפני ירידתה למטה, שכתוצאה מכך בא עצם ירידתה לגוף בהכרח - "שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד" - אלא גם לאחר שבאה לגוף הריהי דבוקה עדיין באלוקת), וכל החיאת הגוף על ידה באה באילוץ "ועל כרחך אתה חי". ואילו "ועל כרחך אתה מת" אומר היפוכו של דבר, שהנשמה רוצה להיות בגוף, ויציאתה מן הגוף בעלדכרחה.

רע"ב מפרש כי "ועל כרחך אתה חי" דן באנשים המדוכאים ביסורים ר"ל שאינם מוצאים ענין בחייהם, ולכן אין זה סותר ל"ועל כרחך אתה מת" הדן ברוב האנשים, החפצים בחיים. ברם, מלשון המשנה משמע כי "ועל כרחך אתה חי" דן בכל אדם, כשם ש"על כרחך אתה נוצר כו' נולד כו" דנים בכל אדם.

אדמו"ר הזקן מסביר כי סדר ה"עבודה" של יהודי הוא - להימצא תמיד בהלך רוח של "רצוא" ו"שוב": יהודי צריך לרצות תמיד לצאת מן הגוף, מתוך תחושה שהגוף משמש גלות ומאסר לנשמה, תחושה

אבות פד

המעוררת בו רצון להשתחרר מן הגוף ולהיכלל באלקות עד לכלות הנפש אלא שמתוך שהוא יודע כי הכוונה העליונה היא לעשות לו, יתברך, דירה בתחתונים - הרי הוא יוצר בנפשו כיוון של "שוב", הישארות למטה, "אתה חי", אבל דבר זה הוא רק "ועל כרחך". לאידך גיסא: משום התבטלותו של יהודי לאלקות - הרי הוא רוצה - לא במה שטוב לו, כי אם בהשלמת הכוונה העליונה, וכיון שהוא "ודע כי הכוונה היא "דירה בתחתונים", הרי ה"אתה חי" שלו הוא ברצון ו"חיות", והוא כל כך חדור ברצון להשלים את הכוונה של דירה בתחתונים עד שיציאת הנשמה מהגוף, הפסקת ה"עבודה" בעולם, באה אצלו באילוץ - "ועל כרחך אתה מת".

שני ענינים אלו - הרצון לצאת מן הגוף כדי להיכלל באלקות, והרצון להיות בגוף כדי לבצע את הכוונה של "דירה בתחתונים" - עם היותם, לכאורה, דברים מנוגדיםי, הרי, לאמתו של דבר, גורם אחד את השני: מתי באה לידי ביצוע מושלם הכוונה של דירה בתחתונים? - אך ורק כאשר הוא חש במיצר ופחיתות הגוף, והוא חי בגוף בעל כרחו, הוא חפץ להשתחרר - רק אז הוא מסוגל לבצע את הכוונה בשלימותה. אבל כאשר חסר לו הלך רוח של "רצוא" - אין