1216

על כך מיתוספת אח"כ עבודת "כתר כהונה" ביום הכפורים, שאז נכנס הכהן הגדול "לפני ולפנים":, במקום בו נמצאים הלוחות, שעליהם חקוקות עשרת הדברות. עשרת הדברות לא היו כתובות על הלוחות, שהרי בכתיבה מהוה הדיו דבר נוסף על הקלף, אלא הן היו חקוקות על הלוחות, = "מיניה = וביה"*:. = פירוש הדבר, לגבי "עבודת" האדם, שהוא יוצר בנפשו התקשרות והתיחדות עם אלקות, לא רק בדרך קבלת עול, כי אם שאלקות נהיית ל"צורה" שלו, העונג שלו, הרצון שלו וכו'?.

אלא שעבודת "כתר כהונה" אינה מספיקה עדיין, = ויש צורך גם ב"עבודה" של כתר תורה. התיחדותו של יהודי עם הקב"ה אינה צריכה להיות לגבי הכחות ה"מקיפים", רצון ותענוג, בלבד, כי אם צריכה גם לחדור בכל הכחות ה"פנימיים" החל מכח השכל, שגם בהבנה תיקלט אלקות, ואלקות בלבד. זו היא העבודה

אבות פ'ד שיחות 15

של כתר תורה: תורה היא "חכמתכם ובנינתכם", הבנה והשגה**.

ברם גם לאחר שקנה בנפשו את כל שלשה הכתרים, לא הגיע. עדיין לתכלית המכוון. שכן גם לאחרי כל זאת הוא. עדיין "מציאות", אם כי מציאות של קדושה, כיון שכל מציאותו (כחותיו ה"מקיפים" וכחותיו ה"פנימיים") חדורה באלקות. התכלית היא שימסור את עצמו, שיבטל את כל

מציאותו לרצון העליון, שיצא ממציאותו, דבר הבא ע"י "כתר שם טוב", מעשה המצוות?, מסירה

עצמית כדי להאיר את העולם.

וכשכתר שם טוב הוא "על גביהן", בא לאחר העבודה של כתר מלכות, כתר כהונה וכתר תורה - הרי מלבד שבקיום המצוות הוא מבצע את רצון העליון, מתהוה ע"י כך עילוי בנפשו, הדבר נהיה לכתר עבורו, שהוא מגיע אל "ההתבטלות במציאות" האמיתית.

(משיחת ליל שמח"ת, תשי"ט)

זו במשנה האחרונה של הפרק הרביעי של מסכת אבות אומר התנא: "שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת כו'". בלתי מובן: "ועל