1211
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יתרון: יתרונה של קבלת עול הוא התוקף, ההחלטיות, ואי-ההגבלה. השכל הוא, הרי, כח מוגבל, וככל שתהא גדולה ההשכלה - עלולה להיות כנגדה סברה מנוגדת, ואילו קבלת עול נובעת מעיקר הנשמה, הקשור אל הקב"ה בהתקשרות עצמית. מאידך, יש לשכל יתרון שבאמצעות "עבודתו" נהיים גם הכחות הפנימיים חדורים באלקות'ל.
לפיכך חייבים להיות שני הדברים יחד: צריכה להיות השגה, אלא שהיא חייבת להיות מבוססת על קבלת עול: מדוע עוסק הוא ב"עבודה" של השגה והתבוננות? - משום שזה רצון העליון.
כאשר ההשגה מבוססת על קבלת עול, יש גם להשגה החוזק והתוקף של קבלת עול. קבלת העול מחדירה את
אבות פ'ג
תוקפה גם בהשגה, שגם היא תהא חדורה בתוקף הבלתי מוגבל של קבלת העול.
וזה מאמר המשנה: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו", כלומר, שהמעשים וקבלת העול הם העיקר והיסוד של חכמתו, הרי "אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו - אין מזיזין אותו ממקומו", לא את השרשים ולא את הענפים.
לכן מובאת ההוכחה מן הפסוק "ועל יובל ישלח שרשיו": "יובל מלשון% הובלה, "המשכה". השרשים "נמשכים" גם בענפים, גם ההשגה חדורה ומוקפת בהתקשרותה העצמית של הנשמה אל הקב"ה, "חבוקה ודבוקה בך כו' יחידה לייחדך".
2-ל 5)
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.