1207
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
116 לקוטי
ו בפרק השלישי של מסכת אבות נאמר: "דע... ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". בלתי מובן כאן הסדר: "דין" - "וחשבון", והרי מתחלה בא "חשבון" ורק אח"כ בא ה"דין"%? - כאשר נערך "חשבון" יש מקום להוציא פסק דין לפיו; ומדוע, איפוא, נכתב כאן להיפך: "דין" ואחרכך "חשבון"?
אלא שהדבר יובן לפי ביאור הבעש"ט" את המשנה3: "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו". - מלמעלה מענישים את האדם רק "מדעתו", כשהוא עצמו פוסק את העונש עבורו, אך האדם מוציא פסק דין זה "שלא מדעתו": מזמנים לפניו אחר, שעבר חטא דומה לשלו, ובהבעת חוות דעתו על מדת העונש המגיעה לזה עבור חטאו - הרי הוא מוציא פסק דין על עצמו, ואז נפרעים ממנו את עונשו. וזה מובן הביטוי "מדעתו ושלא מדעתו"<: "מדעתו" פסק הדין שלו עצמו, אבל "שלא מדעתו", מבלי שידע כי הוא חותך גזר דין עצמו.
לפי זה יובן גם הביטוי "דין וחשבון", דין קודם לחשבון: מתחלה
אבות פ'ג
בא ה"דין", הוא עצמו פוסק את המגיע עבור פעולה כזו, ואחר נערך ה"חשבון", שלפיו עשה גם הוא פעולה דומה, ולכן מגיע לו באותה מדה.
ז. לכאורה, אין מובן, לשם מה על בית דין שלמעלה להיזקק לפסק דין האדם, ומדוע אין הם עצמם פוסקים את הדין?
טעם הדבר: כל יהודי הוא "חלק אלקה ממעל ממש""*, ובכל חלק של עצם מסוים נמצא העצם, כמאמר הבעש"ט': "כשאתה תופס במקצת מן העצם - אתה תופס בכולו", כלומר: העצם מצוי בכל חלק ממנו במלוא עצמותו. לפיכך אין למי שהוא, ואפילו למלאכים העליונים ביותר, יכולת שליטה על יהודי. כל עוד. אין הוא עצמו גוזר דינו שלו - אין מי שיכול לעשות זאת, משום שאין מי שיכול לשלוט עליו, אדרבה: יהודי לכשעצמו הוא מושל ושליט על כל הענינים = העליונים והתחתונים, שמשום כך הוא נקרא בשם "ישראל"
ותוכל"?י.
ח. מאמר המשנה "ונפרעין כו' מדעתו ושלא מדעתו", שלפיו אין אפילו לבית דין שלמעלה שליטה על איש ישראל, דן ביהודי כזה שעבר
הערות
- 6. ראה בזה תוי"ט אבות רפ"ג. נוצר חסד שם.
- 7. הובא בליקוטי מהר"ן סי' קי"ג. שוב מצאתי ענין זה בבינה לעתים דרוש סג. וכענין שמצינו בדוד (ש"ב יב, ז) "אתה האיש". - בד"ה אני לדודי פ"ב (ס' המאמרים אידיש, ע' 76) נמצא פי' הבעש"ט באופן אחר קצת. ואולי הם ב' פירושים שלו. ושבעים פנים לתורה.
- 8. אבות פ"ג מט"ז.
- 9. ראה ג"כ התמים חוברת ז' ע' קד.
- 5. שיחות
- 6. - "כי שרית עם אלקים ועם אנשים
- 0. איוב לא, ב. ובתניא מוסיף "ממש".
- 1. המשך תרס"ו בסופו.
- 2. בראשית לב, כט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.