1205
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי המלכים'', ומלכותו היא בקדושה והתרוממות ויחד עם זאת "נברכת" ו"נמשכת" למטה - הקדוש-ברוךהוא5.
וכשם שבקשר להתבוננות "ולפני מי", נידון בחלק השלישי אותו ענין שבחלק השני - אבל בהתאם לדרגות נחותות יותר - כך בקשר להתבוננות של "מאין באת ולאן אתה הולך", נידונית בחלק השלישי חשיבותו של בן ישראל, כבחלק השני, אבל בדרגות נחותות.
ג. הנקודה העיקרית בהנחתו של יהודי צריכה להיות כי ענינו אינו העולם, אלא קדושה ואלקות בלבד. הנחה זו מרוממת אותו ומוציאה אותו מן הדברים הגשמיים, עד שכל מעשיו (אפילו בעניני הרשות) הוא עושה לשם שמים, ופשיטא שלימוד תורתו וקיום מצוותיו אינם "על מנת לקבל פרס", משום "ונתתי גשמיכם בעתם וגו'", אלא כדי לקשר בכך את נפשו אל ה' כו'. אבל כאשר הנחה זו נעדרת ממנו, והתנהגותו היא באופן של "לתאוה יבקש נפרד"*, כשהוא עומד בישותו העצמית הנפרדת ומשום כך חש הוא עריבות ומחפש את תענוגי העולם הזה, ומשום ישותו הריהו לומד תורה ומקיים מצוות - הרי הוא אז בבחינת "לא זכה" (גם - מלשון זכות),
אבות פ'ג
וכתורתו ומצוותיו של רשע, אינן מזככים אותו, כי אם, אדרבה, "נעשית לו סם כו'""י, הוא מוסיף באמצעותן חיים לקליפות*'. ההנחה הראשונית של אדם, יסוד כל עבודתו היא - לבחור לו ה' לחלקו ולגורלול.
וכאשר קיימת בנפשו ההנחה, וההחלטה האיתנה, כי חלקו וגורלו הם אלקות - הרי הוא רחוק מעבירה'.
ד. כדי להגיע להנחה זו, צריכה להיות הסתכלות בכל הדברים. משום העובדה שהנשמה לבושה בגוף ונפש בהמית הרי הם מסתירים על התיחדות הנשמה עם אלקות ויוצרים הרגשת ישות נפרדת. כדי לסלק הרגשת ישות זו צריכה להיות התבוננות "מכל הצדדים": מצד העבר - "מאין באת", מצד ההוה - "ולאן אתה הולך" (בלשון הווה), ומצד העתיד - "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו'", שמכל הבחינות אין מקום להרגשת הישות. אלא שאצל הבינונים התבוננות זו בשלשת הדברים בא ע"י תחושת האור כו', ולגבי הנחותים מהם - ע" ההתבוננות כי עניני הגוף אינם תופסים מקום אצל יהודי, וכל ה"אני" שלו היא הנשמה.
מצד העבר - בא הרי הגוף מטיפה
הערות
- 4. עייג"כ לקו"ת פ' צו יג, ד. 5 לקו"ת ויקרא כב, ג. ובכ"מ.
- 6. משלי יח, א.
- 3. 7]) יומא עב, ב. קונטרס עץ החיים פי"ב.
- 8. תניא פל"ט. הלכות ת"ת לאדה"ז פ"ד, ס"ג.
- 9. תניא פי"ט.
- 0. וכמ"ש בתניא שם, שכשמעורר את בחינת החכמה שבנפשו, כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.