1191

שיחה ב

פרק שני

א. בפרק השני של אבות, במשנה הראשונה, מורה התנא לכל יהודי: = "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". והרמב"ם מבאר (בפירושו למשניות) כי הקב"ה לא הודיענו גדול השכר של כל מצות עשה (כפי שמסר, במצוות לא תעשה, עונשים שונים של הלאוים), כדי שנהיה זהירים בכל המצוות במדה שוה.

בהמשך אומרת המשנה: "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה". הרמב"ם מפרש: למרות שלא

הודיעתנו התורה את שכרה של כל מצות עשה - אפשר ללמוד אותו מן ה"הפסד", מן העונש המגיע לעובר על המצוה. למשל: התורה לא גילתה לנו שכרן של מצות שמירת שבת, מצות מילה ומצות עשיית מעקה, אבל מן העובדה שעל עשיית מלאכה בשבת - ישנו חיוב סקילה, על ביטול מילה - מגיע כרת, ומי שאינו מקיים מצות מעקה עובר על "לאו" בלבד ("לא תשים דמים בביתך") - יש להוכיח מכך כי שכר שמירת שבת גדול משכר שמירת מצות מילה, ושכר מילה גדול משכר עשיית מעקה.

יש להבין: מה הבדל בין המציאות שלפיה היינו יודעים את שכר המצוה מכך שהתורה היתה מודיעה לנו במפורש, לבין המציאות שלפיה אנו יודעים אותו מהשואת עונשי המצוות הנאמרים מפורשים בתורה? סוף סוף

ידוע לנו שעל מצוה זו ניתן שכר גדול יותר, ועל מצוה זו קטן יותר, וכיצד אפשרית, איפוא לאדם מדת זהירות שוה במצוה זו לשל חברתה?

הכרח, אם כן, לומר, שבשכר מצוות עשה קיימים שני סוגים: סוג שכר שהוא במדה שוה יחסית לעונש המגיע על ביטול המצוה. ובשכר זה קיימים הבדלי דרגה בין המצוות: שכר מצוה קלה אינו גדול כשכר מצוה חמורה. קיים סוג שני, גדול יותר, של שכר, שבו אין כל הבדל בין מצוה קלה לבין מצוה חמורה. שכר זה שוה לכל המצוות, וכמאמר רז"ל' כי שכר קלות שבקלות וחמורות שבחמורות שוה. על שכר זה נאמר "שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות"?.

ב. דובר כבר פעמים רבות שישנם ענינים רבים בחלק הגליא