1187
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
האדם מוכרח אותם, והוא מסוגל להסתדר בלעדיהם - הרי, אינם בבחינת "מביא חטא", שכן בהם עצמם הוא עובר איסור: "ודברת בם - ולא בדברים אחרים"*.
יד. על הפסוק* "האומנם אלם צדק תדברון משרים תשפטו בני אדם" - דורשת הגמרא% שלשה דברים: א) מה "אומנותו של אדם בעולם הזה"? - ישים עצמו כאלם ("האומנם" מלשון "אומנות"). ב) יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר: צדק תדברון.. ג) יכול, יגיס דעתו? - תלמוד לומר: משרים תשפטו בני אדם.
אין מובן בזה:
בחלק הראשון נידונית המגרעת של דברים בטלים, ומדוע, איפוא, מתוארת ההיאלמות מדברים בטלים במושג "אומנות", שלפיו - כשאדם אינו שותק - פגומה "אומנותו" בלבד, והרי דברים בטלים, כאמור הנם אסורים? כן בלתי מובן: נכון, אמנם, שאדם צריך להישמר מדברים בטלים, אבל איך אפשר לומר כי זו "אומנותו של אדם בעולם"? דבר זה, לכאורה, הוא ענין של שלילה, של "לא", ואילו תכלית הבריאה הרי, אינה, "סור מרע" כי אם "ועשה טוב"? במיוחד לגבי דבור: יתרונו של אדם הוא הרי בכך
אבות פ''א שיחות 17
שהוא "מדבר"% [בדיבור הנרצה, כמובן, כבתורה וכדומה] ולא "שישים עצמו כאלם"?. כן יש להבין את דיוק הלשון "אומנותו של אדם - בעולם".
בחלק השני אין מובן הקטע "יכול, אף לדברי תורה? - הכיצד יעלה על הדעת כי על האדם לעשות עצמו כאלם גם בדברי תורה, והרי מקרא מלא דיבר הכתוב: "ולמדתם אותם" ונאמר%" "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה"9?
גם בחלק השלישי אין מובן הנאמר "יכול יגיס דעתו"?: לשם מה יש להזהיר שאין לאדם להיות גס רוח, והרי מפורש הדבר בכמה וכמה פסוקים, גם בחומש, ואף נאמר: "תועבת הוי' כל גבה לב"??".
טו. ההבדל שבין נשמות ישראל לשאר הנבראים הוא: כל הנבראים נבראו בדבורו של הקב"ה - "בעשרה מאמרות נברא העולם", "בדבר הוי' שמים נעשו גו'", - ואילו "ישראל - עלו במחשבה":?. מקורם של ישראל הוא בדרגה העילאית ביותר של מחשבה (ורק אח"כ השתלשל הדבר דרך המאמר "נעשה אדם"?'). מחשבת
הערות
- 4. יומא יט, ב. תניא פ"ח. שו"ע אדה"ז סקנ"ו, סט"ז. וראה הל' ת"ת פ"ג, ס"ז; פ"ד סי"א.
- 5. תהלים נח, ב.
- 6. חולין פט, א.
- 7. ועד שכח הדיבור שבאדם נעלה גם מכח השכל שבו, שלכן נק' האדם בשם מדבר. ראה תו"א בראשית ד"ה להבין הטעם ובתו"ח שם ד"ה וייצר ה"א.
- 8. יהושע א, ח.
- 9. הלכות ת"ת לאדה"ז פ"ב, הי"ב.
- 0. משלי טז, ה. וראה שו"ע אדה"ז סקנ"ו, ס"ג.
- 1. ב"ר רפ"א וראה לקו"ת ביאור לד"ה יונתי בחגוי.
- 2. עיין המשך ר"ה התש"ד פ"י ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.