1186
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
16 לקוטי ויחזרו בכל עיירות ישראל". אב בית הדין, נתאי הארבלי, מוציא הוראות כיצד צריכה להיות דרך ה"עבודה", כך שבקיום ההוראות עד ל"ואל תתייאש מן הפורענות", תהא יציאת ידי חובה בדאגת הפורענות בלבד (שהיא עצמה פורענות). ומסיימים בטוב: ר' חנניא בן עקשיא אומר: כו' הרבה להם תורה ומצוות, שהם התריס הנכון בפני הפורענות - תשובה ומעשים טובים*.
(משיחת ש"פ שמיני, תשכ"ג)
יג. בפרק הראשון של אבות נאמר: "כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש עיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא". בשלשת חלקים אלו, הדנים בחסרון של הדיבור, מבטא התנא את ההחסרון בשלש דרגות שונות: מן החלק הראשון משמע כי יש טוב לגוף כשתיקה, אבל אין טוב יותר משתיקה'9. בחלק השני נאמר "ולא המדרש עיקר אלא המעשה", כלומר: הדיבור ("מדרש") גרוע יותר מן ה"מעשה", וממילא - גם מן השתיקה (שכן מעשה אינו טוב משתיקה). בחלק השלישי מרחיק התנא לכת ואומר כי לא רק שאין הדיבור דבר
אבות פ"א
עיקרי, אלא אף יש לו מגרעת רצינית: ריבויו מביא לחטא.
לפי פשוטו של דבר משמע (וכדעת מפרשים מסוימים), שהחלק הראשון והשלישי דן בדיבור מ"דברי הרשות" והתנא מזהיר להשתדל למעט בדיבור, שכן "המרבה דברים מביא חטא" ולפיכך אין טוב משתיקה, ואילו החלק השני דן בדיבור של מצוה ותורה, ועליו אומר התנא שאם אמנם הכרח בו, אבל לא בדיבור העיקר, כי המטרה היא להביאו ל"מעשה", לידי פועל.
אבל אין מובן: א) מדוע קובע התנא את החלק של "לא המדרש עיקר כו'", הדן בדברי תורה ומצוה, בין החלק הראשון לבין החלק השלישי, הדנים שניהם בדברי הרשות? ב) במה מתבטא ההבדל בין החלק הראשון לבין החלק השלישי, ובה בשעה שהחלק הראשון מתאר את חשיבות השתיקה בלבד - מתאר החלק השלישי גם את פחיתות הדבור? ג) כל דברי הרשות הם "ממה נפשך": אם נעשים לשם שמים - הם הופכים לקדושה, ואם אין נעשים לשם שמים - אין בהם רק המגרעת שהם עלולים להביא חטא, אלא אף הם עצמם אנם כשרים". כך גם, איפוא, בקשר לדיבור%: דבורים הקשורים לפרנסה וכדומה, ענינים על פי התורה - צריך האדם לדבר, אלא שהוא נדרש לעשות
זאת לשם שמים. ואילו דיבורים שאין
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.