1185
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הדברים יובנו על יסוד המוסבר בקונטרס "ומעין", שהעובדה כי ליהודי ההולך "בשרירות לבו" היה לו טוב (לפי שעה) בגשמיות - נובעת משום שאז הוא יונק ומקבל מן הקליפה. כשיהודי מקבל חותו מקדושה מהוה "בשרירות לבי אלך" סתירה ל"שלום יהיה. לי", ואילו כשיהודי מקבל חיותו מ"קליפה" הרי "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך", משום שהוא הולך בשרירות הלב משפיעה לו (לפי שעה) הקליפה, ולכן טוב לו בגשמיות.
למרות שבהתגלות יש כאן ענין של "והתברך" - הרי התרגום, הביאור הוא (והרי התרגום מפרש ומגלה במקומות מספר גם את פנימיות הענינים) - "והתייאש" שכן מבחינת פנימיות הרצון, אמיתיות הרצון*, של יהודי הרי זה יאוש: הוא מתייאש וחושב כי אין לו, ח"ו חלק באלקי ישראל, וכי לא יקבל חיותו מקדושה, כי אם "בשרירות לבי אלך", וכך "שלום יהיה לי", משום שיקבל חיותו מסטרא אחרא.
לפי זה מובן גם הפירוש של "ואל תתייאש מן הפורענות": כשאדם יודע בנפשו שאינו כפי הראוי - שכן אפילו אם ביצע בשלמות "עבודתו", הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולתו (כשתי ההוראות הראשונות של משנה זו) יש עדיין מקום לומר שנמצא אצלו רע -
אבות פ'א שיחות 15
ולמרות כל זאת מתנהלים עניניו בהצלחה, ללא כל פורענות, עלול הוא ליפול ברוחו ולחשוב: האם אין הדבר משמש הוכחה שטובתו וחיותו הוא מקבל ממקום (דרגה) שם ניתן הכל חנם, ללא מצוות, מקליפה ר"ל? (כדוגמת מאמר רז"ל5*: "אין בידינו משלות הרשעים") - על כך אומר התנא "ואל תתייאש מן הפורענות".
וכשהוא בתחושה של "ואל תתייאש מן הפורענות", יתכן שאז יצא ידי חובת הפורענות, כפי שאומרת הגמרא% שכשאחד רוצה להוציא מכיסו שלשה מטבעות ונזדמנו לו רק שנים - נחשב הדבר ל"יסורים". כך ש"ואל תתייאש" בלבד כבר מוציא את חובת הפורענות*.
יב. לפי כל האמור יובן הפרט שבעל המאמר של משנה זו הוא נתאי הארבלי: נתאי הארבלי היה אב בין דין*. מהותו של בית דין היא הדרכת בני ישראל בהתנהגות טובה במדה כזו שלכתחלה לא יחול עליהם עונש פורענות. כמאמר רז"ל%, ביחס להתנהגותם, שהם צריכים להיות "קושרין חבלים של ברזל במתניהם כו'
הערות
- 3. מאמר ה ואילך.
- 4. ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.
- 5. אבות פ"ד, מט"ו (נת' באגה"ת ספ"ו). וראה ערכין (טז, סע"ב): כל שעברו עליו מ' יום בלא יסורין קיבל עולמו. ובב"ר רפפ"ד: בשעה שהצדיקים יושבין בשלוה כו'. רש"י ר"פ וישב.
- 6. ערכין טז, ב.
- 7. כי אף שעי"ז מכפרין עונותיו וכו' - בכ"ז יסורים הם ומצערין.
- 8. חגיגה פ"ב, מ"ב.
- 9. תדב"א רבא פי"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.