1180

100 לקוטי

ד. "הוו מתונים בדין": כשאדם רואה את המצב הרוחני של דור זה, עד כמה שהוא ירוד, ורוצה לדון אותו - הרי כשידון אותו בהשקפה ראשונה ובחפזה, עלול הוא ח"ו לדונו שלא לכף זכות. אך כשקיימת מתינות בדין, התבוננות בסיבות שהביאו לכך: ההעלם וההסתר הוא גדול מאד והחושך הוא כפול ומכופל.

הרי, בכלל, ירידת הנשמה למטה היא, כפתגם הרש"ץ נ"ע': "חכמה עילאה בשק בשר ועצמות ודמים רותחים", כך היה זה תמיד, וביחוד בדורנו כשהחושך הוא כפול ומכופל

- אזי אינו דן מדוע אין זה טוב

יותר, אלא, אדרבה, מעט הטוב הנמצא מעורר פלא.

מתינות זו מביאה "והעמידו תלמידים הרבה". אין מסתפקים

בתלמידים שהם כבר "בניך לימודי הוי'", אלא "תלמידים הרבה", שכל היהודים, אפילו רשעים, ואפילו כאלה שהם ירודים מרשעים סתם5 - ייעשו לתלמידים, בניך למודי הוי".

ודבר זה מביא לידי = "ועשו סיג לתורה". כדי שכל אחד מישראל יוכל להתחיל מיד בהליכתו בדרך התורה - הרי כשקשה לו להתחיל בענין זה נותנים לו ענין שני. וזהו: "ועשו סיג לתורה", ע"י ריבוי סייגים ניתנת

אבות פ"א

האפשרות שלכל יהודי יהיה ענין מסוים שעל ידו הוא שייך לתורה*.

ה. כבענינים שונים - גם סדר שלשה הדברים הוא דוהצדדי:

א) בסדר ישר - "הוו מתונים בדין" מביא לידי "והעמידו תלמידים הרבה, וזה מביא לידי "ועשו סיג לתורה", כמוסבר.

ב) בסדר הפוך - "ועשו סיג לתורה" מביא לידי "והעמידו תלמידים הרבה" וזה לידי "הוו מתונים בדין". השייכות של כל יהודי לתורה, ע"י "ועשו סיג לתורה" מביאה לידי "והעמידו תלמידים הרבה", לעשות את כל בני ישראל לתלמידים, "בניך למודי הוי'".

וממילא מביא הדבר ל"הוו מתונים בדין" שלאחר כך, שלעתיד, הוא ענין המתינות בגאולה העתידה, שתהא לא בחפזון, כי אם "בשובה ובנחת תושעון"*.

(משיחת שבת מבה"ח אייר, תשי"ז)

ו בפרק הראשון של מסכת אבות נאמר: "נתאי הארבלי אומר (כמרבית המשניות שבפרק זה כלולות כאן שלש הוראות): הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות". להוראה זו האחרונה מצויים שני פירושים: לפירוש אחד -