1155

16 לקוטי את המצוות השייכות לשמים ואת השייכות לארץ; בפירוש השלישי אינו מפרט ואינו מבדיל בין שייכותן לשמים או לארץ, כמו כן הוא עוד מוסיף את תיבת "כל", בין במצוות "שניתנו להם מן השמים" ובין במצוות "שניתנו להם בארץ", בכך הוא גם רומז, שכל המצוות יש להן שייכות הן לשמים והן לארץ.

וצריך להבין מהו ההבדל בין עבודת המצוות עליה דנים בפירוש השני - שבעבודה זו נחלקות המצוות: מצוות שיש להן שייכות לשמים ומצוות שיש להן שייכות לארץ - לבין העבודה שבפירוש השלישי, שבה שייכות כל המצוות הן לשמים והן לארץ.

כמו כן צריך להבין: לפי הפירוש השני שבספרי שב"האזינו השמים" מפרט רק את המצוות שיש להן שייכות לשמים וב"תשמע הארץ" הוא מפרט רק את המצוות שיש להן שייכות לארץ, יוצא איפוא, שלכל מצוה ישנה רק עדות אחת - שמים מעידים רק על "מצות שניתנו להם מן השמים" וארץ מעידה רק על ה"מצות שניתנו להם בארץ" - והרי מוכרחים להיות שני עדים.

גם יש להבין בכל שלשת הפירושים: תורה ומצוות הרי ניתנו מהקב"ה, שהוא באין ערוך נעלה משמים וארץ. וכאשר רוצים לעורר יהודי ולשכנע אותו לקיים תורה ומצוות, משיגים זאת בדרך קלה יותר אם ידגישו שהתורה והמצוות ניתנו מהקב"ה (וכמו שאומרים בברכת

האזינו

התורה וברכות המצוות: "ונתן לנו את תורתו", הוא נתן לנו תורה שלו; "אשר קדשנו במצוותיו", הוא קדשנו במצוות שלו) ולא בכך ש"ניתנו להם מן השמים" ו"ניתנו להם בארץ".

הן אמת שב"האזינו השמים גו' ותשמע הארץ" כוונתו גם לומר שכאשר יקיימו תורה ומצוות יקבלו את השכר מהקב"ה באמצעות השמים והארץ3 - אך האם זוהי ההתבוננות שצריכה לעורר את נשמת היהודי לעבודת קיום התורה והמצוות, בפרט בימי עשרת ימי תשובה או בין יום כיפור וסוכות (כשקוראים פרשת האזינו), כשצריך להיות "בקשו פני"ל, העבודה מצד פנימיות הנשמה?

ג. כפי שהוסבר פעמים רבות*, נדרשת מיהודי "עבודה" המתבטאת בשתי קצוות: מצד אחד דורשים ממנו לעבוד את הקב"ה באמונה פשוטה וקבלת עול הנובעת מעצם הנשמה, למעלה מטעם ודעת; ויחד עם זאת צריכה ה"עבודה" לחדור בכוחותיו הפנימיים, שכל ומדות, שגם בהם תורגש האלקות, כלומר "להמשיך" ולקשר את עצם הנשמה עם הכוחות הפנימיים, שיעבוד את הקב"ה לא רק באמונה פשוטה, אלא גם ש"יבין" אלקות, יאהב את הקב"ה, יירא ממנו, וכיו"ב.