1134
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
114 לקוטי האלוקית, הוא ממשיך את כוח העצמות, שכל העליות הגבוהות ביותר באופן של "הילוך" יוכלו להיות בגופו הגשמי, ושיהיה כלי לאותן עליות.
זו הרי אין כל אחד מסוגל לפעול בעצמו את בחינת ההתבטלות שאברי גופו יקיימו מעצמם את רצונות הנפש האלוקית - על זה בא הציווי הקודם (שגם סדר הציווים הוא בדיוק ונוגע לעבודת השי"ת) - "ובו תדבק", וכפי שהרמב"ם מביא*' מהספרי, שפירושו "הדבק בחכמים ובתלמידיהם", ב"חכמים" אלה העומדים בהתבטלות (חכמה, כח מה, ביטול)< באופן של מרכבה. ומאחר שיניקתו היא מהחכמים, שהם הראש שלן, על ידי הדביקות בהם, אף הוא "נדבק בשכינה ממש", וגופו נעשה כלי לאור הנשמה, כנ"ל??.
ברם הציווי "ובו תדבק" הוא ענין כללי: להתחבר עם הקב"ה על ידי דביקות בחכמים ובתלמידיהם; שעל ידי כך נעשה גופו בכלל כלי לאלקות ונעשה ראוי לכך שיגיע לבחינת "והלכת" בלי גבול. אבל ה"הילוך" בפועל חייב לבוא על ידי מעשה המצוות, שכן "המעשה הוא העיקר", עשיית המצוה בפועל דוקא מגיעה וממשיכה את העצמות. וכדי שההמשכה תהיה בגילוי, בא הציווי "והלכת בדרכיו", שקיום המצוות יהיה באופן של "בדרכיו", שיקיימן משום שהן דרכיו של הקב"ה, "להדמות בו יתעלה", ואז לאחר ההקדמה של "ובו תדבק", הן פועלות את "והלכת", שנעשה "צדיקים אין להם מנוחה כו', שנאמר ילכו מחיל אל חיל", עד שיבואו לזמן ובחינה נעלית יותר - "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".
(משיחת יו"ד שבט תשכ"א)
הערות
- 9. ספר המצות מ"ע ו. הובא בשו"ע אדה"ז שם ס"ד.
- 0. תניא פי"ח ופל"ה בהגהה.
- 1. תניא פ"ב. וראה גם לעיל ע' 32.
- 2. ובזה יובן לשון הספרי שם: "ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת ולא שעלית ונטלת בשלום אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת וכה"א עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" - דלכאורה א"מ מהו לשון מרום דוקא ולא רקיע או שמים וכדומה, וגם מהו"ע המלחמה והשבי? והביאור: היחוד שגבול ובל"ג הוא מצד כח דנמנע הנמנעות, וזה מרומז ב"מרום", שאינו תואר דבר כמו שמים ורקיע, כ"א - עילוי שאין למעלה ממנו (ע"ד המבואר בתניא פל"ו בפירוש דירה בתחתונים "שאין תחתון למטה ממנו"), שהוא העצמות נמנע הנמנעות. (ולכן גם בביהמ"ק שהי' בו גילוי זה, מקום הארון אינו מהמדה, כתיב בי (ירמ" יז, יב) מרום הראשון מקום מקדשינו) - וראה רשימות הצ"צ לאיכה עה"פ ממרום שלח.
- 5. והמשכת בחי' "מרום" היא ע"י המשכת עצם
- 6. הנשמה המתבטאת גם בהביטול דמודה אני (וכמ"ש (ישעי' נז, טו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח). אלא שזהו רק העלי" למרום, התעוררות העצם. ואח"כ צריכה להיות ההמשכה בהעבודה פרטית בכחותיו הגלויים, לעשות "מלחמה" עם ההעלמות והסתרים, לברר את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, "ליטול" את הניצוצות שנפלו בהם ולהעלותם לשרשם - ושבית שבי.
- 7. (ואף שעבודה זו בהתעוררות עצם הנשמה ובכוחותיו הפרטים הו"ע והלכת בדרכיו, מרמז זה הספרי בהציווי "ולדבקה בו", כי תכלית הדביקות הוא ההילוך בדרכיו, כדלהלן).
- 3. סוף ברכות. וע"פ גרסת השל"ה בהקדמה בית חכמה (יז, א). עמק המלך שער הדיקנא קדישא פ"ח (סא, ג). תו"א מג"א צח, ב. וראה תו"א שמות מט, א.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 346 לקו"ש ח"ד ע' 1135
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ד ע' 1135
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.