1131

"להדמות בו יתעלה", אזי משפיעות המצוות עליו ופועלות בו הענין של - "הלכת".

אף שקיום המצוות פועל בודאי זיכוך באדם המקיים את המצוות, באיזה אופן שמקיימן, גם אם אינו מקיים את הציווי המיוחד "והלכת בדרכיו" (עד שאפילו כשהוא מקיים מצוה בדרגא התחתונה "שלא לשמה", גם אז פועלת בו המצוה) וכל זיכוך גורם בו ללכת ולפרוש) ממצבו הקודם - אלא שזה הוא ענין שבהעלם. הציווי "והלכת" מורה, לקיים את המצוות כך שיורגש בגלוי שהמצוה מביאותו לידי "והלכת".

ג. על הפסוק* "נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" נאמר בחסידות? שמלאכים, וכן גם נשמות קודם ירידתן למטה, נקראים "עומדים", ונשמות אחר ירידתן למטה, על ידי קיום התורה ומצוות שלהם, נקראים "מהלכים". ותורת החסידות מסבירה", כי אף שגם מלאכים, וכל שכן הנשמות למעלה, מתעלים תמיד בעילוי אחר עילוי, נקראים = הם "עומדים", = משום שהעליות שלהם הן בסדר והדרגה - כך שהם מוגבלים: כל עליה היא בערך לקודמתה וככל שתגדל המדריגה אליה הם מתעלים, עדיין קשורה היא למדריגה הנחותה ביותר אותה השיגו

בתחילה. ולכן הם נקראים "עומדים", הם עדיין עומדים במקום אחד: גם על ידי בל העליות הגבוהות ביותר אינם הולכים לגמרי מן המדריגות הקודמות. "מהלכים" (בחינה שנשמות לאחר ירידתן למטה מגיעות אליה) עניינו, שהעליות הן למעלה מסדר וללא כל הגבלה; בהגיען למדריגה הנעלית כבר "הלכו והתנתקו" לגמרי מן הדרגה שעמדו בה לפני זה.

מכך מובן, כי פירוש של "והלכת בדרכיו" הוא, שקיום המצוות צריך להיות באופן כזה, שהאדם יתרומם על ידן באופן בלתי מוגבל, שיעבור מגבול לבלי גבול, אז הרי הוא "מהלך".

כל נברא הוא הרי מוגבל, ואם כן א) כיצד מסוגל הוא על ידי עבודתו שלו להתעלות בלי גבול? ב) אם הוא מגיע לבלי גבול, כיצד הוא יכול להשאר אז נברא מוגבל? לכאורה היה עליו לחדול מלהיות נברא. על כך נאמר "והלכת בדרכיו", עליך להתקשר עם דרכיו של הקב"ה (על ידי קיום המצוות משום שהן דרכיו של הקב"ה, כנ"ל). ומאחר שהקב"ה הוא "נמנע הנמנעות"\! ו"נושא הפכים", יכול הוא ית' לחבר גבול ובלי גבול יחדיו, שהנברא א) על ידי עבודתו המוגבלת יגיע ל"והלכת" שיעלה בעילוי בלתי מוגבל ב) שגם לאחר עלייתו הבלתי מוגבלת ישאר במציאותו המוגבלת.