1117

מלהשתייך למדות. וזוהי איפוא, שאלת הגמרא: "וכי אדם עץ שדה הוא"? הן אמת שאין די ב"וידעת", ויש צורך גם ב"והשבות אל לבבך", אבל לשם כך די בשכל השייך למדות - "איש", ואין צורך לשם כך בעצם השכל - בחינת אדם שבשכל; עצם השכל הרי אין ענינו לכאורה להשפיע על המדות.

והגמרא מתרצת זאת על פי הפסוקים "ממנו תאכל ואותו לא תכרות וגו'", "אותו תשחית וכרת":

כשם שבאילן אין הפירות צומחים מגופו ובודאי לא משרשיו (שהם נעלים מלהצמיח פירות)<, כי אם מן הפרחים שעל הענפים, אף על פי כן מובן, שבכדי שיצמחו הפירות, צריכים הם גם לגוף ושורש האילן, וגם תכלית האילן גופו היא לשם הפירות, שלכן עץ שאינו מוציא פירות - "תשחית וכרת" (את השורש והגוף) - כך הוא גם בנוגע לאדם שבשכל: אף שעצם השכל נעלה מלהיות מקור ושייכות ישירה למדות, מכל מקום,

שופטים

גם האדם שבשכל משפיע בהמדות, ועוד בצורה יסודית יותר מהשפעת בחינת "איש" שבשכל, ויתרה מזו: תכלית עצם השכל הוא להשפיע על המדות.

ו החידוש שבהשפעה על המדות מצד עצם השכל, על ההשפעה על המדות מצד השכל השייך למדות, הוא בשני דברים: א) שכל השייך למדות, כיון שבו יש תפיסת מקום למידות, עלולות להעלים על אור השכל - כאשר יש באדם טמטום הלב, אין השכל יכול להשפיע על המדות5*. אבל עצם השכל, שהוא נעלה מכללות ענין המדות, לגביו לא שייך כלל שהמדות יעלימו עליו והרי הוא מאיר גם בלבא. ב) גם כשהשכל הקשור למדות משפיע על המדות, אין ביכולתו לשנותן לגמרי, מאחר שהם תופסים מקום אצלו, וכל כמה שיזככם, עדיין ישארו בטבעם. מה שאין כן עצם השכל, מסוגל לשנות גם את טבע המדות. וזהו תכליתו של עצם השכל, לשנות את טבע המדות3.

על דרך זה הוא כללות ההבדל, בין החלק הנגלה שבתורה לבין פנימיות התורה: גליא דתורה, מאחר שהיא מלובשת בענינים גשמיים, הרי (א) יתכן שלימוד התורה לא יזכך את