1115

0 לקוטי אלא שכל מהותו של אדם הוא עץ השדה. אלא שאם כן צריך ביאור, כיצד מתורצת קושיית הגמרא בכך שמוצאים עוד פרט שהם שווים בו? סוף סוף הרי זה דמיון בפרט אחד נוסף ולא בכל הפרטים; במה מבטא איפוא דמיון זה, יותר מכל השאר, את הקשר העיקרי בין אדם לבין עץ השדה?

ב) יתרה מזו: דמיון זה של אדם לאילן - הרי הוא רק בנוגע לתלמיד חכם - כיצד הוא מבטא את הקשר בין כללות מין האדם לבין עץ השדה?

ג) האם יש קשר בין פירוש הספרי לבין פירוש הגמרא?%

ג. אדם נקרא "עולם קטן". היינו שכל הדברים המצויים בעולם הגדול, מצויים גם באדם, וכשם שהעולם חלוק לארבעה סוגים: דומם צומח חי ומדבר, כך גם באדם מצויה חלוקה זו של לארבעה סוגים, כמבואר בכמה מקומות"'. והמדות שבאדם הם בחינת הצומח שבאדם, משום שבמדות ישנה צמיחה, מקטנות לגדלות !'.

יתרון האדם על החי מתבטא בשכל שבו:". אף שגם בחינות "דומם",

שופטים

צומח וחי שבאדם נעלות יותר מאותם הסוגים שבעולם הגדול:, הרי לא בזה מתבטאת מעלת האדם. יתרונו הוא בכך שהוא בעל שכל. זוהי איפוא, שאלת הגמרא: "וכי אדם עץ שדה הוא" - נכון אמנם שבאדם יש גם ענין של "עץ שדה" - צומח, מדות - אבל כלום בכך מתבטא יתרונו של האדם?

קושית הגמרא מתחזקת יותר, על פי הידועי', שאדם נקרא בארבעה תוארים: אדם, איש, גבר ואנוש, והחשוב מכל התוארים הוא - אדם5 (שכן התואר "איש" מורה על מדות האדם, והתואר "אדם" - על שכלו)*. שואלת הגמרא, "וכי אדם עץ שדה הוא" - האם המדות הן תכלית המעלה והשלימות שבאדם, שבגללן הוא נקרא בתואר הנעלה ביותר, "אדם"?

על כך מתרצת הגמרא, כי תכליתו של שכל האדם היא, שירד וישפיע על מדותיו, שהמדות יתנהגו על פי השכל. וזו דוקא היא שלימותו של האדם". השכל לבדו אינו מביא