1106
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
חובה להכביד במדה קלה בהווה, כדי שכתוצאה מכך תגיע תועלת גדולה בעתיד. שיטת הירושלמי היא, מאחר והתועלת היא נעלית באין-ערוך מההכבדה, הרי למרות שהתועלת היא רק לאחר זמן חייבים לעשותה כבר עתה. ואילו שיטת הבבלי היא כי יש להתחשב עם המצב בהוה, ומכיון וההכבדה היא מיידית ואילו התועלת תגיע רק לאחר זמן, מכרעת ההכבדה שבהווה על התועלת העתידית, למרות היותה גדולה יותר.
אמנם, התועלת שהפיק דוד מכך שיכל ללמוד תורה בלב פנוי (באין מפריע). היא גדולה יותר מהקשיים שהיו ליואב בצאתו לקרב, אולם תועלת זו באה לדוד לאחר יציאת יואב לקרב. ואם כך - לשיטת הירושלמי, יציאת יואב לקרב היה מעשה שהוא היה חייב לעשותו, ואילו לשיטת הבבלי המעשה של יואב (יצאתו לקרב) לא היה מחויב העשיה. ולכן - ר' מאיר (מלשון אור [ישר], הרומז לתלמוד ירושלמי) סובר שעיקר העילוי נובע מכוחו של דוד שהרי יואב היה חייב להלחם, ור' יוסי (שענינו בירור הטבע, "במחשכים", הרומז לתלמוד בבלי) סבור, שעיקר העילוי נובע מכוחו של יואב שעשה מעשה למרות שלא היה מחויב לעשותו.
ו ההוראה הלמדת מכך: אם יש לאדם חפץ שאין כדוגמתו
עשרים באב
בכל העולם. עליו להיות מוכן לתת אותו ליהודי שני, כדי שזה יהיה לו לעזר, גם אם הלה נכשל בחטא, ואפילו אם מעשה זה לא ייקרא על שמו. יתרה מזו: עליו לדעת כי נפלה זכות בחלקו, לעזור. ליהודי שני, ומשום כך עליו לשמוח בשמחה אמיתית, ולקבוע בגין כך חג משפחתי.
כדי להקנות תחושה זו אצל הבנים ("הן הן בני דוד כו' הן הן בני יואב כו'") - כפשוטם או אצל "בניך אלו התלמידים"?:, צריכה הנהגה זו להיות חדורה בתנועה של מסירת נפש. הן מי שהוא "יושב אוהל" ועיקר ענינו הוא תורה, והן מי שהוא "בעל עסק" ועיקר ענינו מלחמת ועבודת "הבירורים" - צריכה עבודתו להיות בהתבטלות ומסירת נפש.
2-ל 5)
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.