1100

3 לקוטי אבותיך" = ענין שאי אפשר לתופסו בידיעה והשגה'.

הדרך להשיג את הבלתי מוגבל היא על ידי שמשתחרר מהמציאות העצמית והמדידות שלו.

ד. זהו גם מה שירידת המן ארבעים שנה במדבר שמשה הכנה לקיום התורה ומצוות "בארץ נושבת", על ידי העמידה בשני סוגי הנסיונות: עשירות ועניות.

העמידה בנסיון העשירות פירושה, לא לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא לקבוע בנפשו שהקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל". = והעמידה בנסיון העניות פירושה, לידע ש"אין רע יורד מלמעלה"?י, רק הוא, האדם, אשם ביסוריו ומשום כך אל יבעוט ח"ו ביסורים, אלא יקבלם בשמחה''.

וזוהי ההוראה הנלמדת מהמן: ההשפעה כפי שבאה מלמעלה היא תכלית העשירות. מבחינת האדם שלמטה כל הדברים הם כאמור בהגבלה, ורק מלמעלה יכולה להיות עשירות אמיתית. יתרה מזו: אפילו בהשפעה שמלמעלה, אם האדם רק מתחיל "להתערב" בה, הרי לא רק שאינו יכול להוסיף בזה כלום - "לא העדיף המרבה"%', אלא אדרבה, על

ידי התערבותו הוא עוד מקלקל, הוא גורם עניות אפילו בענינים כאלה שמחמת עצמם הם תכלית העשירות. הדרך לקבלת העשירות היא על ידי שהוא מופשט (משתחרר) ממציאותו ורצונו - מדידותיו - העצמיים, מההרגש של "כחי ועוצם ידי", ולסמוך בבטחון גמור על הקב"ה; אז נעשה האדם כלי לקבלת ההשפעות מלמעלה, גם השפעות בגשמיות, שהנברא מצד הגבלתו אינו יכול להכיל אותם כלל5.

ה. חכמה ושכל נקראים בשם מזון: כשם שהמזון נבלע בפנימיות האדם עד שמתאחד עמו, כך גם עניני השכל נקלטים בפנימיות מוח האדם ומתאחדים עמו5'. גם במזון זה מצויים שני הסוגים דלעיל - לחם מן הארץ ולחם מן השמים: שכל אנושי הוא לחם מן הארץ, ואילו שכל אלוקי - תורה, חכמתו של הקב"ה - הוא לחם מן השמים. ובין שני סוגי מזון אלו מצויים כל ההבדלים האמורים לעיל.

כל החכמות, מלבד תורה, הן מוגבלות, אין בהן יותר ממה שהן. לא זו בלבד שאין בהן דבר מלבד שכל, אלא גם בשכל עצמו, יש לכל סברה, שכל וחכמה, ההגבלות שלה (כמו