1081
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
0" לקוטי וזהו גם הביאור לכך שנחמה באה מבינה (אם) ורחמים - מחכמה (אב): מצד בינה, שהעולם תופס מקום, הרי אפילו שפועל בנפשו לקבל יסורים בשמחה, אבל עדיין נרגשים היסורים, אלא שמקבלם בשמחה; משא"כ מצד הביטול שבחכמה, שהעולם אינו תופס כלל מקום, ממילא אינם יסורים
מלכתחילה?י. ועל דרך המסופר על ר' זוסיא מהאניפולי, שהמגיד שלח אחד
מתלמידיו לר' זוסיא - שהיה עני ומדוכא ביסורים - ללמוד ממנו כיצד לקבל יסורים בשמחה. כשבא התלמיד לר' זוסיא וסיפר לו לשם מה הגיע אליו, אמר לו ר' זוסיא, שאיננו מבין כיצד הוא יכול ללמוד זאת ממנו, בשעה שהוא - ר' זוסיא - אין לו יסורים ואין לו מחסור. שכן בבחינת הביטול של ר' זוסיא, לא ראה רע אפילו בדברים שהם יסורים על פי תורה (שכן המגיד הרי שלח כדי
להתלמד בנוגע ליסורים. ועוד וג"ז עיקר: המגיד הרי שלח להתלמד מר' זוסיא איך לקבולי בשמחה ביודעו את הדרגה והביטול של ר' זוסיא - מובן איפוא מזה שגם דרך זו נכללת בלקבולי יסורים בשמחה).
וזה אומר הקב"ה "אנא עביד דאב ודאם", שלעתיד יהיה לא רק הגילוי של נחמה שמצד הבינה, אלא גם הגילוי של רחמים שמצד החכמה.
ח. אלא שצריך להבין: מאחר שלעתיד יהיה גילוי הרחמים, שיתבטל החסרון לגמרי, לשם מה יהיה צורך אז בענין הנחמה. שעדיין קשורה עם חסרון וצער? ועל מה תהיה אז נחמה?
והביאור בזה: תכלית כוונת הבריאה, היא "דירה בתחתונים", שהתחתונים יישארו במציאות שלהם, וכפי שהם במציאותם ייעשוו דירה לו יתברך. רחמים הרי היא מדרגא כזו שהעולם אינו תופס מקום לגבה, עלולים הם איפוא לפעול בבריאה ביטול ושבירת המציאות, ואילו הכוונה העליונה הרי היא שתהיה מציאות התחתונים, לכן יהא צורך גם בענין הנחמה, שגם בעולם, כפי שהוא במציאותו, תהיה נחמהלי.
וזה אומר הקב"ה "אנא עביד דאב ודאם", שיהיו שתי המעלות: "דאב" - גילוי החכמה, למעלה מהשתלשלות,
הערות
- 9. לפי שבבחינה זו אין החסרון תופס מקום כלל - אפשר להשלימו לגמרי. וכמו בענין תחה"מ (שמצד בחי' הרחמים), המשכתה "הוא מעצמות אוא"ס, דשם מות וחיים שוים, ומשו"ז יכול גם המת לחיות" (נ"ח עת"ר).
- 2. ועד" בעבודת האדם: ע"י קבלת היסורים בשמחה (מצד האמונה שאין רע יורד מלמעלה והכל טוב) נעשה הכל טוב גם בגלוי" (אגה"ק סי"א). וכאשר הקבלה בשמחה היא באופן שאינם יסורים כלל (חכמה), מתמלא החסרון לגמרי, משא"כ בבחי' בינה, מכיון שיש תפיסת מקום להיסורים, אינם נהפכים לגמרי לטוב. (וע"ד ההפרש בין בינה לחכמה בענין בירור המדות, שמצד בינה להיותה מקור למדות והמדות תופסים מקום לגבה, נעשה רק אתכפיא בהמדות, ומצד חכמה - אתהפכא).
- 0. דאף שאין שייך אז נחמה על ענין מיתה וכו' - שייך נחמה ע"ז שהוא "תחתון", וכמו שיבואו אז בנקרת הצורים גו' מפני פחד ה' גו' - ראה תניא ספל"ו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.