1068
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מהשכל, כן הוא גם למעלה*, המדות - בהן נבראו העולמות* - נולדות מהספירות חכמה ובינה. ספירת החכמה היא ה"אב" של המדות; חכמה עומדת בריחוק מהמדות וכל שכן מהעולמות שנוצרו מהן; וספירת הבינה היא ה"אם", העומדת בקירוב למדות וגם לעולמות שנוצרו מהן.
כלומר, ספירת הבינה, מאחר שהיא מקור קרוב למדות, שורש הנבראים, יש בה תפיסת מקום לעולם, ופעולת הבינה - שבעולם יורגש אלקות, מביאה רק ל"ביטול היש". מה שאין כן ספירת החכמה, שהיא נעלית לגמרי מן המדות, אין העולם תופס מקום אצלה; מצד ספירת החכמה מורגש ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו""!, וזה מרומז גם בתיבת חכמה - כח מ"ה'', "ביטול במציאות".
ג. האבות והאמהות הם, הרי, אבות ואמהות של כל אחד מישראל, כלומר שהאבות והאמהות הורישו את עניניהם לכל אחד מישראל?, וכל
בלק שיחות .
יהודי ניחון בשני הענינים: מהאבות יש לו את בחינת החכמה, הכוח להתבטלות במציאות ו"יחודא עילאה", ומהאמהות - בחינת הבינה, את הכוח להתבטלות של היש ו"יחודא תתאה".
מאחר שתכלית הכוונה היא דירה בתחתונים, ולאו דוקא להתנזר מן העולם, כי אם לעשות מן העולם עצמו כלי לאלקות, לכן (אף שבינה מקבלת מחכמה) ישנה יתרון באמהות על האבות, שמשום כך נאמר: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה":'.
והעבודה בשני האופנים, יחודא עילאה ויחודא תתאה, הבאים מ"ראש צורים" ומ"גבעות", נותנת כוח*" שיהיה "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (סיום הפסוק "כי מראש
הערות
- 8. וגם בזה כחות הנפש דומות להספירות, כי המוחין הן לעצמו והמדות - לזולתו.
- 9. שלכן נקראין שבעת ימי הבנין.
- 0. תניא פל"ה בהגהה.
- 1. ת"ז (הקדמה ד, א ובכ"מ). תניא פ"ג ופי"ח.
- 2. שלכן אין קוראין אבות אלא לשלשה (ברכות טז, ב) כי בח" השבטים יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו משא"כ בחי' האבות (וכן האמהות) צריך להיות בכל אדם (תו"א וארא נה, א).
- 6. ועפי"ז יובן מ"ש הראשונים (ראה ריטב"א יבמות מו, א) דהא אין קוראין אבות אלא לשלשה ואין קוראין אמהות אלא לארבעה הוא בענין תפלה דוקא (דלכאורה, מכיון שגם את אחרים (לבד אברהם וכו' שרה וכו') מתארים חז"ל (יבמות שם) בהתואר אבות
- 7. ואמהות, הרי מוכח שגם בהם ישנה המעלה דאבות ואמהות, וא"כ מדוע בתפלה אסור לקוראם אבות ואמהות) - לפי שהתואר אבות ואמהות מורה שענינם ישנם בכל אחד ואחד מישראל, ולכן, בנוגע לענין פרטי אפשר לקרוא גם את אחרים בשם אבות ואמהות, באם ענין זה ישנו בכל אחד מישראל (וכמו הגירות של יוצאי מצרים, שבגמרא שם, שע"י גירות זו, כל יוצאי חלציהם הם בכלל ישראל. וכן בכללות הענין דיציאת מצרים נקראים אבותינו, כי "אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו כו' משועבדים כו'"). משא"כ בתפלה - מלשון נפתולי נפתלתי - התקשרות כללית דישראל בהקב"ה, מוכרח להיות בכל אחד הבחינות של השלשה אבות וארבעה אמהות, ורק בחינות אלו (משיחת ליל ב' דחג הפסח תשכ"ג).
- 3. סיבת מעלת האמהות על האבות מבואר בלקו"ת שה"ש (טו, ג) לפי שהאבות הטעימן מעין עוה"ב ולעתיד כתיב ונקבה תסובב גבר. - והו"ע אחד עם המבואר בפנים, כי עיקר הענין דדירה בתחתונים ומעלת התחתון - יתגלה לעתיד.
- 4. ראה פירש"י שם.
מצוטט ב־5 עמודים
- מאמרי אדה"ז קו לקו"ש ח"ד ע' 1068
- לקוטי שיחות 362 לקוטי שיחות ח"ד ע' 1068
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ד ע' 1068
- תורת מנחם בס"ד. שיחת* ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ד ע' 1068
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ד ע' 1068
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.