1060

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

12 לקוטי

השפעה על הזולת, עלול האדם לשכוח על עצמו. לשם כך דרוש אפר "למשמרת" - לזכור, שגם אצלו עלול להיות ענין של טומאת מת ח"ו, שלשם כך זקוקים לאפר הפרה5.

ו סיכום ההוראה מפרשת פרה אדומה:

א) כאשר רואים יהודי שבגלוי אין ניכרת עליו כל דבקות בהוי' אלקים חיים, הוא נראה כאינו חי ר"ל, עלולים לחשוב: מאחר שפלוני התדרדר לדרגה כה נחותה, הרי הוא אבוד ר"ל, על זה אומרים, שמשה רבינו נתן את הכוח לטהר כל יהודי, אפילו מי שנטמא בטומאת מת ר"ל5:.

ב) עלול היצר הרע לטעון כלפיו: גם אם נאמר שיש לי את הכח לזאת, אבל מדוע חובה עלי לרדת לדרגה כל כך נחותה עד שאני עלול להתטמא ח"ו עקב כך, הרי ישנו כלל, "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך"? - על זה המענה: דוקא בכך מתבטאת חוקת התורה - כללות ענין התורה. וכל זמן שאינו פועל בקרבו להתמסר עבור הזולת, חסר אצלו לא רק פרט כי אם כלל כל התורה כולה.

ג) עלול הוא אבל, לטעות ולחשוב, שההצלחה בהשפעתו על הזולת נובעת מכוחו - "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", לכן היו צריכים לקדש את העושה את הפרה באפר הפרה שנעשתה על ידי משה רבינו עצמו, כדי שידע שעושה זאת בכוחו של משה.

ד) אפשר אבל, להתמסר רק בקו של עשייה עם הזולת ולשכוח על עצמו - לכן היה אפר "למשמרת", למען דעת שהוא צריך גם לחשוב על עצמו, כאמור לעיל.

2-ל 5)

הערות

  1. 5. וגם הוראה זו נרמזה דוקא בפרה אדומה (לטהר אחרים) - כי: א) עלול הוא לשכוח על עצמו, מצד הטרדא להשפיע על זולתו, וכן כשמעריך את עצמו לגבי זולתו (שהוא משפיע עליו), הרי אפשר שיסיק מזה אשר הוא בתכלית העילוי. ב) בכדי להשפיע על זולתו, צריך הוא להיות בתכלית הטהרה. וזהו גם טעם הפנימי על זה ש"מעלות יתירות עשו בטהרת פרה אדומה" (רמב"ם הל' פרה רפ"ב).
  2. 6. ובזה יובן לשון רש"י "פרה שעשה משה במדבר" (דלכאורה, מה בא להשמיענו בזה, והרי הכל יודעים שמשה הי' כל ימיו במדבר, ובודאי שגם הפרה עשה שם) - שבא ללמדנו, שאל יאמר אדם איך בכחי לטהר גם את זה שנמצא בדרגא פחותה ביותר, ועל זה אומרים לו: הוי יודע שהפרה נעשית במדבר דוקא, מקום נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, ובכ"ז מפרה זו, מקדשין ממנה הכהנים בעשיית כל פרה ופרה, כנ"ל.
  3. 3. (משיחת ש"פ חוקת תש"י וש"פ חו"ב תשי"ב)
  4. 7. שבת ד, א וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.