1059
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הקב"ה על כך כמה פעמים ככה, אבל החשבון שלו צריך להיות שעושה כן אפילו הוא רק נטמא) - על ידי התבטלות והתמסרות כזאת, וקבלת עול שלמעלה מן השכל, שהיא בחינת חוקה אצלו, הוא ממשיך את החוקה שלמעלה; עצם הנשמה שלו ממשיך עצמות אין סוף.
זהו ביאור האמור לעיל, ששני הענינים שבפרה אדומה - מטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים, ונעשית מחוץ למחנה - הם:
א) ענין החוקה, שעל ידם מגלים את עצם הנשמה בחינת חקיקה, כי על ידי ההתמסרות וההתבטלות מצדו לעשות טובה ליהודי כדי לטהרו, גם כאשר נדרש לשם כך לצאת מחוץ למחנה ולהטמא, על ידי זה מגלים את עצם הנשמה;
ב) כללות ענין התורה - כי יסוד כל התורה הוא לצאת מכל הציורים, וכפיפת ה"אני" העצמי, לא רק את ה"אני" של הגוף כי אם גם - של הנשמה, שזה מתבטא במיוחד באהבת ישראל, כללות כל התורה"?;
ג) הכוח לזה מקבלים ממשה רבינו, שהיה במדריגת "ונחנו מה", והוא
חקת שיחות ₪
מגלה את כח ההתבטלות שמצד עצם הנשמה בכל ישראל.
ה. דובר כמה פעמים'? שהחידוש של תורה הוא - התכללות שני הקוין: צריכים אמנם להתמסר כדי לעשות טובה ליהודי שני, "כי תראה ערום (בקיום המצות) וכסיתו"?:, כשרואים אדם ערום מן המצות ר"ל, צריכים לפעול עליו שיקיים מצות, יניח תפילין ילבש ציצית וכיו"ב. אבל בו בזמן אסור לשכוח על עצמו - כסיום הכתוב "ומבשרך לא תתעלם", יש לזכור שיש גם לעצמו "בשר", ובשר
שמן, חומרי, שצריכים להשרותו למלחו ולשוטפו3. גם בפרה אדומה, כללות כל
התורה, מרומז ענין זה: אפר הפרה שעשה משה, חילקו לשלשה: חלק אחד כדי לטהר טמאים. חלק שני כדי לקדש את הכהנים שעשו את הפרות הבאות. וחלק שלישי היחו "למשמרת"*:. ולכאורה, מה תועלת יש בכך שהניחו חלק "למשמרת"?
והענין בעבודה: מחמת טרדתו הרבה בעסקנות ציבורית ובעבודה של
הערות
- 0. ראה תניא פרק לב. דרמ"צ מצות אהבת ישראל. ואף שבתניא שם הלשון כמה פעמים גוף ונפש, בהכרח לפרש כוונתו שגם הנפש שבגוף בכלל "גוף" הוא לענין זה, ו"נפש" (דשם) הכוונה (גם) להנפש כמו שהיא בשרשה (וככתבו שם: והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים), שרק מצד בחינה זו אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית (משא"כ כשהוא בציור מציאותו, גם מציאות דנשמה).
- 1. ראה גם לקו"ש ח"ג פ' חיי.
- 2. ישעי' נח, ז. וראה סד"ה אז יבקע תרצ"ד (קונטרס כז).
- 3. מרמזי ענינם בעבודת האדם: שרי' במים - מטביל עצמו במי הדעת, תורה, וכן גם בתפלה, כמ"ש (איכה ב, יט) שפכי כמים לבך. מליחה - הסרת החום והרתיחה (דם). הדחה שאחר המליחה - שלא יהי ניכר עבודתו שהוציא את דמו, שלא יתוסף בו ישות עי"ז (משיחת ש"פ פנחס תש"').
- 4. תוספתא ספ"ג דפרה.
מצוטט ב־3 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב ה'שי"ת* לקו"ש ח"ד ע' 1059
- תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ד ע' 1059
- מאמרים מלוקטים בס"ד. ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ד ע' 1059
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.