1050
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
12 לקוטי
התעלות של באין ערוך"'; ומאחר שבדבר העיקרי כל בני ישראל שווים, אי אפשר שיהיה ביניהם הבדלים כאלו, שאחד יהיה נעלה באין ערוך מאחרים!'.
ד. עוד התכוונו בטענתם על מלכות משה רבינו: הקשר שבין אנשי המדינה לבין מלכם אינה דומה לקשר אחר, לדוגמא - קשר שבין תלמיד לרבו. קשר זה הוא רק לגבי אותם ענינים (של תורה) שהוא זקוק לקבלם מרבו; אבל הקשר של אנשי המדינה למלך הוא בכל מציאותם: לא רק שהם מקבלים ממנו ענינים הקשורים למלוכה אלא שכל מציאותם משועבדת למלך'.
בדוגמת המסופר בגמרא'' על אחד ש"מחוה במחוג קמי מלכא" (רמז על דבר מסוים בנוכחות המלך), ודנו אותו למיתה, כי בכך גילה את מציאותו שלו בסביבת המלך, זוהי מרידה במלכות. למרות שעל ידי "מחוה במחוג" הוא גילה רק את מציאותו, דבר שאינו פוגע בעניני המלוכה (לא כמו אצל תלמיד שאסור לו להיות "מורה הלכה בפני רבו" - כי הדבר קשור עם הענינים שהוא מקבל מרבו) - מכל מקום הרי זוהי כבר מרידה במלכות. כי מלוכה צריכה לחבוק? את כל מציאותם של כל אחד מבני המדינה, גם בדברים הפשוטים שלהם, מחווי (תנועות ידים) וכו'.
כך היה גם אצל משה רבינו, שעל ידי התנשאותו קיבלו בני ישראל על ידו לא רק השגות נעלות וכדומה, אלא גם את כל עניניהם, עד לענינים פשוטים ביותר (וכן הוא גם
הערות
- 0. ועד"ז בנוגע לאהרן שהי' כהן גדול (ראה סד"ה כה תברכו תרנ"ד). וראה ג"כ תוספתא סוף כריתות. אוה"ת וארא עה"פ הוא אהרן ומשה.
- 1. ראה תניא פמ"ד: ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפי' חלק אחד מני אלף ממדריגת אהבת רעיא מהימנא. = דיוק לשון אשר ערב לבו", יש לומר, עפ"י מ"ש בתניא פ"כ אשר תשוקת וחמדת הלב היא למעלה מבחי' מחשבה ואינה אלא מקור להמחשבה (שהתחלתה היא לאחר ש"חזרה ועלתה מהלב למוח"). וזהו אומרו מי הוא כו' אשר ערב לבו, להורות שאין שום מקור כלל למחשבה כזו.
- 2. ולכן כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו (רמב"ם הל' מלכים פ"ג, ה"ח), כי העונש הוא לפ"ע הפגם (תניא פכ"ד), והמלוכה (ומרידה בה) - נוגעת בכל מציאותו, עד לעצם חיותו.
- 4. ובזה יש לבאר הענין, דאף שמלך בן מלך שהיתה מחלוקת עליו מושחין אותו (רמב"ם שם ספ"א), לא מצינו אשר משחו את רחבעם אף שה" עליו מחלוקת ירבעם (ועוד - שהיתה מאושרת ע"י אחי' השילוני) - והוא לפי שהמחלוקת עליו היתה אחרי שישב כבר על כסא מלכותו, ואז אינה מצריכה משיחה - לפי שבישב על כסא מלכותו, כל העם קנויים לו בכל עצמותם, והמחלוקת אינה אלא
- 5. בכחות הגלויים (ובדוגמת הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים - שגם הם יונקים חיותם מהת"ח. תניא פ"ב). שלכן, גם המורד במלך וכבר פרק עולו - יש למלך רשות להרגו - כי גם בו, נוגעת המלוכה בכל מציאותו.
- 3. חגיגה ה, ב. ומה דמסיים שם גברא דלא ידע כו' - היינו שבאם הי' יודע כו' וראוי לויכוח זה - הי' בה"מחוויי במחוג" - ענין המלך ושירות לו (וכידוע בסיפורי חז"ל ששאל לריב"ח כמה פעמים בעניני אמונה וכו'). וק"ל. ובזה מתורץ ג"כ מה שלא ענשו לריב"ח על דמחווי.
- 4. ולכן כשאמר משה (במדבר יא, יג) מאין לי בשר, שלא יכול לצמצם עצמו בהשפעת הבשר (ראה לקו"ת בהעלותך לא, ד), אמר לו הקב"ה (שם טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל גו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם גו', דההשפעה צריכה להיות מרוחו של משה דוקא, להיות הוא
מצוטט ב־8 עמודים
- לקוטי שיחות 75 לקו"ש ח"ד ע' 1050
- לקוטי שיחות 71 לקו"ש ח"ד ע' 1050
- תורת מנחם בס"ד. משיחת י"ב תמוז ה'שי"ת לקו"ש ח"ד ע' 1050
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ד ע' 1050
- תורת מנחם בס"ד. שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א לקו"ש ח"ד ע' 1050
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ו* לקו"ש ח"ד ע' 1050
- מאמרים מלוקטים בס"ד. ש"פ האזינו, שבת שובה ה'תשמ"א לקו"ש ח"ד ע' 1050
- מאמרים מלוקטים בס"ד. ש"פ ראה, מבה"ח אלול ה'תשכ"ו לקו"ש ח"ד ע' 1050
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.