1041

שיחה א

א. בפרשת שלח מספרת התורה כי המרגלים אמרו - ובכך הפחידו את בני ישראל - שאי אפשר לכבוש את ארץ ישראל "כי עז העם היושב בארץ וגו'", ולכן, טענו, לא נוכל לעלות להלחם בעם "כי חזק הוא ממנו", וחז"ל מספרים' שהמרגלים טענו, כי יושבי הארץ חזקים ח"ו. ("ממנו") מהקב"ה ו"כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם".

כל סיפורי התורה הם הרי הוראה עבורנו בעבודתנו בכל דור ודור. יש, איפוא, להבין, מהי ההוראה בסיפור המרגלים. אמנם סיפור המרגלים בא לתיקון ה"בכיה לדורות"' שבאה כתוצאה מטענותיהם, אלא לשם כך, הרי אינו חשוב לדעת כל פרטי הטענות והמענות שניתן להם.

גם צריך להבין, כיצד הצליחו המרגלים להפחיד את בני ישראל בטענות אלו ולפתות אותם כי "לא נוכל לעלות". הרי בני ישראל עדים היו לניסים גלויים של הקב"ה למעלה מן הטבע:

בהיותם במדבר "נחש שרף ועקרב" - מתואר במדרש? עד כמה היו איומים הנחשים, שרפים ועקרבים - היו בני ישראל רואים בתמידות את הנס שלמעלה מהטבע בהשמדת הנחשים

כו' על ידי הארון3 וענני הכבוד*. כך גם בשמירת בני ישראל מן הרע, וכך גם בנוגע להשפעת הטוב: יום יום ירד להם המן, לחם מן השמים, ושתו מים מבארה של מרים, שכל אלו הרי כרוכים היו בנסים גלויים ורבים מאוד, שלמעלה מהטבע, כפי שמבואר במדרשים.

כל זה הוא בנוגע להנהגה הנסית עם בני ישראל בהיותם במדבר. כן ראו נצחונות על טבעיים בשעה שנלחמו בעם אחר: כשהמצריים תקפו אותם, הקב"ה בעצמו נלחם עבורם ובקע להם את הים, וקריעת ים סוף הרי היתה אחד הנסים הגדולים ביותר, עד שחז"ל משתמשים לגביה בלשון* "קשה". ובכל הדברים הללו לא נזקקו בני ישראל לאמונה אלא ראו זאת במו עיניהם. ואם כן הרי היה עליהם להבין, שכשם שעשה עמהם הקב"ה נסים במלחמת מצרים, כך יעשה אתם גם במלחמתם עם כנען.

הפלא גדול יותר, שגם כאשר כלב התייצב נגדם לדחות טענות המרגלים, לא הביא כהוכחה את הנסים שהתרחשו ביציאת מצרים ובמדבר, אלא אמר סתם, "עלה נעלה וירשנו אותה". ולכאורה, הרי היה צריך, בראש