1033

והטעם לזה הוא:

כל זמן שלא נסתרה, אין כאן דבר מלבד הקינוי שלו. ועל הקינוי שלו הוא השליט, ולכן יכול לבטלו. אבל לאחר הסתירה, הרי ישנו דבר נוסף שאו תלוי בו. לכן אינה מועלת מחילתו.

אבל בירושלמי? נאמר, שהבעל יכול למחול על קינויו אפילו לאחר שנסתרה, "כל זמן שלא נמחקה המגילה" (הנכתבת לסוטה).

ומבאר בזה הרוגאטשובי"', שאין כאן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי: הירושלמי דן בסתירה כזו, שכל מציאותה היא רק מצד הקינוי!!, כגון שאומר לה "אל תסתרי עם אביך" או "עם מאה בני אדם", שללא קינויו אינה סתירה כלל*!!, וכשהבעל מוחל ומסיר את קינויו, הרי ממילא בטלה גם הסתירה, ובטל הכל.

מזה מובן בנוגע להקב"ה וכנסת ישראל, שמאחר והאמת היא שתמיד "לית אתר פנוי מיניה" - הרי לאמיתו של דבר אין כלל מציאות של סתירה; הסתירה אינה אלא משום שהקב"ה אינו חפץ בגאוה, "תועבת ה' כל גבה לב" ו"אין אני והוא יכולין לדור" - ומאחר שכל מציאות הסתירה אינה

נשא שיחות -

אלא בגלל רצונו, יכול הקב"ה למחול, גם לאחר שנסתרה.

ג. אלא שהמחילה מועילה (אפילו באופן כזה שכל מציאות הסתירה תלויה בקינוי), "כל זמן שלא נמחקה המגילה".

מחיקת המגילה כפשוטה, מתבטאת בהפרדת האותיות מן הקלף. דבר המוכיח ומגלה, שגם לפני המחיקה לא היו דבר אחד; שכן אילו היו דבר אחד, הרי לא היתה אפשרות כלל להפריד ביניהם. משום כך, באותיות החקיקה, מאחר והם מאוחדים עם הדבר בו נחקקו, לא יתכן למחוק את האותיות עצמן, אלא אם כן יינטל אותו חלק מהדבר שנחקקו בו.

כאשר "לא נמחקה המגילה", כשאדם מישראל לומד תורה באופן של חקיקה, כך שלא ניתן למחוק ח"ו את אותיות התורה ממנו, משום שהוא והתורה מאוחדים"?', הרי אף שהיתה אצלו "סתירה", נתפסה בו גאוה - אין זה אלא בחיצוניות, ומחילה מלמעלה מבטלת הכל והרי הקב"ה הוא - רב לסלוח''. אבל אם "נמחקה המגילה", (דבר המורה שגם לפני כן היה הוא