1032

שיחה א

א. בפרשת נשא מתבאר דין הסוטה: כשאיש "מקנא" לאשתו, ומזהירה "אל תסתרי עם איש פלוני", והיא איננה שומעת בקולו, גם אם לא חטאה עם איש פלוני, הרי רק משום שנסתרה עמו לאחר שבעלה הזהירה, נקראת בשם סוטה' ויש כמה הלכות בענין סוטה, כפי שמפורט בפרשה.

איש ואשה על כל פרטיהם, הם דוגמא לשורשם, ממנו הם באים, עד לשרשם הראשון, הקדוש ברוך הוא כביכול וכנסת ישראל הנקראים בשם איש ואשה?. מכך מובן, שכל פרטי דיני הסוטה, קיימים גם ביחס לכנסת ישראל והקדוש ברוך הוא3.

"קינוי" הקב"ה לכנסת ישראל, הוא הציווי שלו לכל אחד מבני ישראל "לא יהיה לך (ל' יחיד) אלקים אחרים על פני", שהוא בדוגמת "אל תסתרי עִם איש פלוני". אלא שאינו מובן: כיצד יתכן לגבי הקב"ה ענין של "סתירה", להחבא ממנו? הרי הקב"ה נמצא בכל מקום, "לית אתר פנוי מיניה"י, ובכל אשר יסתר האדם יהיה תמיד לנגד עיני הקב"ה, כמו

שנאמר5: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה". מה היא איפוא משמעותה של "סתירה" לגבי כנסת ישראל והקב"ה?

הביאור בזה: הקב"ה אומר על בעל גאוה "אין אני והוא יכולין לדור"*. נמצא, שגאוה מהווה "סתירה" כביכול מהקב"ה'; אין הקב"ה נמצא אצל הבעל גאוה, ואינו רואה אותו, כביכול, וכפירוש הבעש"ט על פסוק זה - בניחותא: "אם יסתר איש במסתרים ואני -- לא אראנו", שכאשר האדם הוא בבחינת "ואני", בעיני עצמו, הרי "לא אראנו", הקב"ה כביכול אינו רואה אותו.

ב. נאמר בגמרא*, ש"בעל שמחל על קינויו קינויו מחול", אפילו לאחר שהבעל קינא לאשתו ואמר אל תסתרי עם איש פלוני, הוא יכול לבטל קינויו, והרי הוא כאילו לא קינא מעולם. ונפסק בגמרא שמחילת הבעל מועלת, דוקא "קודם סתירה" (לפני שאשתו נסתרה עם האדם שהוזהרה עליו "אל תסתרי" עמו), אבל "לאחר סתירה" אינה מועלת מחילתו.