1029
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
השייכות של יום טוב שני לשביעי בסיון, משתקפת (כמו כל עניני פנימיות התורה) גם בנגלה, עד להלכה:
יום טוב שני של שבועות חמור יותר מיום טוב שני של כל מועד. בכל המועדים יום טוב שני הוא ענין של ספק - "ספיקא דיומא". כיון שבמקומות הרחוקים מירושלים לא היה ידוע היום שנקבע לראש חודש (שבו תלוי הקביעות של יו"ט), לכן נהגו מספק שני ימים. אבל בחג
יהי" יום השני דשבועות עיקר היו"ט? ויש לומר: מצד ההמשכה שמלמעלה ראוי' היתה התורה לינתן ביום החמישים לעומר, לפי שאז הוא המשכת שער הנו"ן, וגם יום זה הי' אז לדעת ר' יוסי, יום הששי בסיון, שהוא הזמן דמ"ת (ראה תוד"ה, יום הששי ע"ז ג, א) ומה שניתנה תורה ביום הנ"א לעומר הוא לפי שהוסיף משה יום א' מדעתו, עבודה מצד המטה, ולכן יו"ט ראשון שהו"ע המשכה מלמעלה הוא ביום הנ' לעומר, ויו"ט שני שהו"ע ההעלאה מלמטלמ"ע הוא ביום הנ"א.
(ומה שלדעת רבנן גם מצד ההמשכה שמלמעלה, הי" מ"ת ביום הנ"א לעומר (ולא ביום החמישים, הזמן דיו"ט ראשון) יש לומר, לפי שלדעתם יום הנ"א לעומר הי' ביום הששי בסיון, שהוא הזמן דמ"ת כנ"ל (ובעיקר - רק קביעות היו"ט הוא מצד המשכת שער הנו"ץ. ועיין בארוכה לקו"ש ח"ג פ' אמור). ועיקר קושיית המג"א אינה אלא לר' יוסי (אף שמקשה שם גם לדעת רבנן, ועיין במחה"ש שם), ועל זה מתרץ שפיר, שבא לרמוז לנו ענין יו"ט שני).
ובזה יובן גם מה - שלפי המג"א - בחג השבועות דוקא נרמז יו"ט שני של גלויות, ולא במועדים אחרים, אף שכל ענין יו"ט שני דשבועות אינו אלא "כדי שלא לחלוק במועדות", היינו שבזה טפל הוא לשאר המועדות (ובשו"ת חתם סופר חאו"ח סו"ס קמה כתב "משום דבעי חיזוק טפי") - אלא לפי ששביעי בסיון ויו"ט שני ענינם אחד - העלאה מלמטלנז"ע.
חג השבועות שיחות 11
השבועות, לא היה ספק מעולם, שכן הוא נקבע ב"יום החמישים לעומר", ואם כן הרי אינו תלוי בקביעות של ר"ח סיון אלא בקביעות של ר"ח ניסן, ועד חג השבועות כבר ידעו בכל מקום איזה יום נקבע לר"ח ניסן. ויום טוב שני של חג השבועות אינו אלא "כדי שלא לחלוק במועדות"5, בין שבועות לימים טובים אחרים, מאחר שיום טוב שני של שבועות אינו משום ספק, כי אם משום תקנת חכמים "שלא לחלוק במועדות", הרי יש לו כח של ודאי**.
הערות
- 5. רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ג הי"ב.
- 6. שו"ת חתם סופר חאו"ח סו"ס קמה. - ועפי"ז יש לבאר מה שבמוצאי חג השבועות, גם בחו"ל, אסור להתענות מעיקר הדין, אף שיום טבוח הוא יום שאחר עצרת של תורה ואסרו-חג השבועות בחו"ל הוא שני ימים אחר עצרת (שהרי בעצרת, אין שייך ספיקא דיומא כנ"ל, אלא שבכדי שלא לחלוק במועדות תיקנו יו"ט שני גם בעצרת, אבל אסרו חג שאינו אלא בעצרת (מעיקר הדין) אין שייך בו "שלא לחלוק", ומאחר שאין שום ספק ביום זה שאינו יום טבוח, הי' צריך להיות מותר (מעיקר הדין) להתענות בו) - לפי שמכיון שיו"ט שני דחגה"ש ה"ה ודאי, הרי הוא כעצרת ממש, ויום שלאחריו הוא יום טבוח (משיחת חגה"ש תשט"ז).
- 3. ואי"ז דומה לענין שבעת ימי התשלומין שמתחילים מיום הראשון דחגה"ש ולא מיום השני דחגה"ש (שלכן סיומם הוא בי"ב סיון* ולא בי"ג בו), אף שהוא כעצרת ממש - לפי שימי התשלומין אין ענינם ששה ימים שאחרי עצרת, כי אם, בעצרת עצמו מתחילין שבעת ימי התשלומין**. ולכן, מכיון שיום הראשון דחגה"ש הוא עצרת ודאי בלי שום ספק (ואדרבה, מכיון שיו"ט שני דחגה"ש אינו משום ספיקא דיומא, הרי זה שיום השני הוא כעצרת ממש, אינו גורע ומטיל ספק ביום הראשון), התחלת
- 4. *) רבינו הזקן בסידורו. וראה הערות במכתב מי"ב סיון תשכ"א (נדפס לקמן ע' 295 **) ראה הערות במכ' הנ"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.