1025

לקבלת התורה, הרי מובן עד כמה גדולה היתה תשוקתם לתורה לאחר שכבר המשיכו את המ"ט שערים ונתעלו במשך מ"ט הימים*, ונעשו ראויים לקבלת התורה. והנה על אף התשוקה הגדולה שבהם, הלכו לישון?!

מכך מובן ששינתם לא היתה ח"ו מתוך שהסיחו דעתם ממתן תורה, אלא אדרבה, היא היתה אחת מההכנות שלהם למתן תורה.

ראיה נוספת לדבר היא, מכך שהפרעושים לא עקצו אותם: אילו היתה שינתם בגלל היסח הדעת ח"ו מהתורה, לא היה עושה הקב"ה נס שהפרעושים לא יפריעו לשינתם. מכאן הוכחה כי, אדרבה, דבר זה שימש להם כהכנה לקבלת התורה.

ג. הביאור בזה: רבינו הזקן אומר', שככל שהשגתה ודבקותה באלקות של הנשמה בהיותה בגוף נעלית היא, אין היא מגעת לדביקות הנשמה למעלה, בטרם ירידתה למטה בגוף. כי הגוף אינו מסוגל לסבול דביקות כה נעלית.

בשעת השינה מתערטלת הנשמה מן הגוף ועולה למעלה* (ובגוף נשארת "קיסטא דחיותא" בלבד)*. ואז מסוגלת הנשמה להשיג השגות גבוהות יותר מאשר בהיותה מלובשת (לגמרי) בגוף, כשהוא ער.

חג השבועות שיחות 0

כידוע"', שהעוסקים בתורה במסירה ונתינה זוכים בעת השינה לגילוי ענינים בתורה, עד שלפעמים, דברים שנתייגעו עליהם ביום ונשארו מוקשים אצלם, מתיישבים הדברים בקומם משנתם, על ידי השגת הנשמה למעלה בעת השינה.

ולכן שכבו בני ישראל לישון לפני מתן תורה, משום שרצונם היה שהנשמה תפרד מהגוף, תתעלה למעלה ותשיג השגות נעלות ביותר, בהנחה שההשגות בעת השינה, ישמשו הכנה מתאימה לגילויים שיזכו להם בעת מתן תורה.

וזהו שאומר המדרש "שינה של עצרת עריבה והלילה קצרה": ככל שהאדם מתייגע ומזדכך כשהוא ניעור, בעת שהנשמה בגוף, כך גם עולה הנשמה ומשיגה השגות נעלות בשעת השינה. לאחר סיום העבודה של ספירת מ"ט הימים, מגיעים ל"עצרת", ו"הלילה (החושך והעלם העולם) קצרה" - נשאר "העלם" קטן בלבד, שהרי כבר הושלמה כל העבודה, והנה כבר בא הגילוי של מתן תורה - בזמן כזה השינה היא "עריבה", אפשר להגיע על ידה לדרגה נעלית ביותר.

וגודל העילוי של בני ישראל בעת שינתם, השפיע גם על העולם