1007
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
א. בפרשת השבוע מצוה התורה שלא יתנו (ולא יטלו)' ריבית, ומסיימת "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים גו' להיות לכם לאלקים". נאמר על כך בספרא: "מכאן אמרו כל המקבל עליו עול ריבית מקבל עול שמים וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול שמים.. שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות ריבית כאילו כופר ביציאת מצרים".
וצריך להבין את השייכות המיוחדת של מצות ריבית (יותר משאר מצוות) ליציאת מצרים ולקבלת עול שמים. את השייכות של ריבית ליציאת מצרים מבאר רש"י (על פי הגמרא), שכשם שביציאת מצרים הבדיל הקב"ה בין בכור לשאינו בכור, כך "אני יודע ונפרע מן המלוה מעות לישראל בריבית ואומר של נכרי הם". אלא שביאור זה מסביר את השייכות של ריבית ליציאת מצרים רק במקרה מיוחד כשאחד מלוה מעות בריבית באומרו "של נכרי הם" וגם במקרה זה - אין זה כאשר אומר כן משום שאם
ידע הלוה ששל ישראל הם לא ירצה ללוות!, או שבית דין לא ירשה זאת, רק כאשר הוא חושב שאין הקב"ה מבחין ח"ו שהמעות הוא שלו, - הרי זו כפירה ביציאת מצרים שבה הבחין הקב"ה כו'. אבל הרי אין זה ביאור על השייכות של כללות מצות ריבית ליציאת מצרים. גם - שייכות ריבית לעול שמים דורשת עדיין ביאור.
יש מפרשים המבארים זאת, בכך, שכאשר אדם מלוה כסף ליהודי אחר ללא ריבית, ואינו חושב אז על הריווח, הוא מראה בזה את בטחונו בהקב"ה ומקבל על עצמו עול שמים, את הציווי לעזור ליהודי ללא כל קבלת ריוח, ואילו המלוה בריבית, מגלה הדבר שאינו בוטח בה', ופורק מעליו עול שמים.
אך הביאור אינו מובן:
(א) זה אינו קשור עם עול שמים, כי אם במדת הבטחון.
(ב) העדר הבטחון אינו קשור עם ענין הריבית, אלא עם גמילות חסדים. לפני הפסוקים של מצות ריבית אומרת
הפרשה: "וכי ימוך אחיך גו' והחזקת בו"? שיש להלוות לו ללא רווח. אם
הערות
- 1. כי גם הלווה עובר (ע"פ דברים כג, כ). שו"ע אדה"ז ריש הל' רבית.
- 2. בהר כה, לה.
מצוטט ב־2 עמודים
- שולחן ערוך ב לקו"ש ח"ג ע' 1007
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'שי"ת לקו"ש ח"ג ע' 1007
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.