1005

208 לקוטי

בטבע הבריאה מאז חטא עץ הדעת, היא אינה באה מבחירת האדם. אבל "עוונות" (המביאים את ה"דין") הם בדרגא נחותה יותר, כי אותם מביאים על ידי בחירה, ועם כל זה יורד רשב"י גם לשם (כי כדי ללמד זכות על הזולת צריכים להתבונן בו<, "לרדת" אליו*), בכדי להסיר ממנו את הדין.

וירידה זו אינה בדוגמת "לך רד"'*, שהיו חייבים לרדת; רשב"י בעצמו בחר מרצונו "לפטור את כל העולם כולו מן הדין".

הכוח והרצון אצל רשב"י לרדת למטה כל כך בא אצלו דוקא משום שהוא עצמו היה למעלה ביותר, הוא היה מ"בני עליה והם מועטין":*.

ו. סיפורי רז"ל על הנהגת רשב"י (ככל סיפורי התורה) הם הוראה ונתינת כוח לכל הדורות שלאחריו, ובפרט לדורות האחרונים שזכו לגילוי של פנימיות התורה - תורתו של רשב"י:

יש צורך ב"יפוצו מעינותיך חוצה" - קישור שני הקצוות: צריכים לקחת לא רק מהנהר ולא רק ממי המעיין, אלא מהמעין עצמו, ולהפיצו עד

ל'ג בעומר

ל"חוצה", עד ל"חוצה" שהיא בודאי חוצה (כלומר שאין חוצה הימנו, ביחס ל"פנים" איזה שיהיה).

ו"יפוצו מעינותיך חוצה" הוא הכנה קרובה ל"אתי מר", ביאת משיח צדקנו, שגם אצלו תהיה ההנהגה של מיזוג ב' הקצוות: יחד עם זה שילמד תורה ואפילו לאבות ומשה רבינו5, יעסוק גם עם דלים, כמו שנאמר*: "ושפט בצדק דלים", עד שיפעול גם על ה"צפעוני" והנהגתו.

וכל זה תלוי בעבודתינו עתה: צריך להכין דור, שגם הילדים ילמדו פנימיות התורה, כמו שאמר רשב"י שבדרא דמשיחא יהיה כפי שהיה בדורו שגם "רביא" (בין ילדים בשנים ובין ילדים בדעת) ילמדו פנימיות התורה***.

ועל ידי תורתו של רשב"י, הרי "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק"5, כפי שמבואר הפירוש בספרים, שבשעת המיצר והדוחק (של הגלות) צריכים לסמוך על רשב"י שנטל על עצמו (אם יצטרף אחיה