1004

תורה, או משום שהוא עם הארץ2, הרי לא רק שהוא פטור מלימוד התורה כל היום כי הוא אנוס ו"אונס רחמנא פטריה", אלא שהוא אכן מקיים על ידי קריאת שמע את המצוה של לימוד התורה ובאופן של "לא ימוש"5.

זהו כוחו של רשב"י להמשיך מהדרגה הגבוהה ביותר שבתורה - "לא ימוש" כפשוטו שזוהי הנצחיות והאין סוף של לימוד התורה - גם לאחד כזה שאינו יכול ללמוד יותר מאשר "פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית", שגם אליו, בתורה שהוא לומד, תהא נמשכת בחינת נצחיות התורה.

ד. יתרה מזו: לא זו בלבד שרשב"י המשיך את נצחיות התורה ב"עולם כמנהגו" עלדפי תורה (כי על פי תורה הרי "ואספת דגנך", ודי לעולם אני ואתה), אלא שגם תיקן בעולם, שתיקון שייך הרי רק בדבר שאינו כשורה, ודורש תיקון.

ולא שהיה באופן שכאשר היה רואה חסרון שלא יכול היה לסובלו היה מתקנו, אלא שבעצמו חיפש5': "איכא

ל'ג בעומר שיחות 7

מילתא דבעי לתקוני", האם יש בעולם דבר הדורש תיקון - יתקנו. ומדובר במקום שהיה בו ספק טומאה (היפך הטהרה, יסוד והתחלת העבודה)3 ובטומאה עצמה - טומאת מת, אבי אבות הטומאה5, טומאה חמורה ביותר - ומקום זה תיקן רשב"י ועשאו למקום דירה, לא רק לישראלים ולויים אלא גם לכהנים.

מתי היה יכול רשב"י לרדת ולתקן זאת - דוקא לאחר שנתעלה בעילוי אחר עילוי בלימוד התורה; בהיותו בשנה השלוש עשרה במערה*; דוקא אז מצד הגבוה ביותר, היה יכול לא רק לרדת לעולם (עולם כמנהגו), אלא גם לתקן שם דבר הדורש תיקון?.

ה. יתירה מזו: רשב"י אמר5: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", שיכול ללמד זכות ולסלק את מדת הדין מכל ישראל, שלא יענשו על עוונותיהם - שזוהי ירידה גדולה עוד יותר. מיתה (וטומאתה) היא