1000

202 לקוטי

שאין לו כל קשר עם הכלל, רק עם כל יחיד לחוד)??.

כל זה הוא בנוגע לחג השבועות, שהתורה לא קבעה את זמנו ביום מסויים בחודש, אלא הוא תלוי בארבעים ותשעה יום של ספירת העומר. אבל לגבי אמירת "זמן מתן תורתינו", הקשורה עם ששה בסיון, - כנ"ל, בשם אדמו"ר הזקן - הרי אף שהוא חוגג את חג השבועות יום לפני או יום אחרי, אבל כיון שאין זה ששה בסיון, אינו יכול לומר "זמן מתן תורתינו", ואפילו אם נסע ועבר את קו התאריך אחר ראש חודש סיון (ובמילא יום החמישים לעומר אצלו הוא יום השישי מראש החודש שלו), מכל מקום אינו יכול לומר "זמן מתן תורתינו", כי בנוגע לקביעות ימי החודש אין אנו מוצאים חילוק של קביעות יום ראש החודש, שלא נמסר לחשבונו הפרטי של כל אחד, כנ"ל.

ו+ מכל זה נמצא הדין:

אם אדם נסע ועבר את קו התאריך

בדרכו ממערב למזרח, הרי יום החמישי בסיון אצלו הוא יום החמישים לספירה - חג השבועות, בנוגע לכל הדינים (פרט לכך שאינו יכול לומר "זמן מתן תורתינו"). וששה בסיון הוא אצלו יום טוב שני של גלויות (אם הוא בן חוץ-לארץ).

וכן הוא גם אם אדם עבר את קו התאריך בכיוון הפוך, ממזרח למערב, השביעי בסיון הוא אצלו חג השבועות, ושמיני בסיון הוא אצלו (אם הוא בן חוץ-לארץ) - יום טוב שני של גליות.

ז+ הביאור בזה בעבודת האדם:

עבודת ספירת העומר היא בירור המדות, שלכן סופרים ארבעים ותשעה יום, "שבע שבתות תמימות", כדי לברר את שבע המדות, כי כל מדה כלולה מכל השבע, ולעשותן תמימות. כאשר האדם משלים את עבודתו בבירור המדות נותנים לו מלמעלה ענין זה של תורה, הבא לאחר מ"ט ימי הספירה. ואין קובע לגביו מה שנעשה עם אחרים: אם השלים לברר את מדותיו, נותנים לו מיד את (שער הנו"ן) התורה - אף שאחרים עדיין אינם מוכנים לכך; אם עדיין לא בירר את מדותיו, עליו להמתין עד שיסיים לברר את מדותיו - אף שאחרים מקבלים את התורה.