999

אלא בחשבון ספירת העומר: יום החמישים של ספירת העומר הוא חג השבועות, ולכן אירע, בזמן שהיו מקדשים החודש על פי הראיה, שחג השבועות היה חל בה' בסיון, בו' בסיון, או בז' בסיון.

קשר זה שבין שבועות לספירת העומר אין פירושו שעצם חג השבועות נפעל על ידי הספירה - שארבעים ותשעת הימים, שסופרים בפועל, או שחייבים לספור, הם פועלים שהיום שלאחריהם יהיה חג - שכן אנו רואים, שגם אלו שאין להם את (חיוב) הספירה (כקטנים, שנעשו בר מצוה בימי הספירה, או גרים שנתגיירו בימי הספירה), יום טוב של שבועות הוא אצלם מדאורייתא ביום החמישים מיום שני של פסח. (ועוד - ישנן דעות, וכן היא ההלכה, שבזמן הזה שמצות ספירת העומר היא מדרבנן, ואילו חג השבועות הוא הרי מדאורייתא): איך נוצר אצלם חג השבועות, מאחר שאצלם הרי לא היה ענין מ"ט ימי הספירה?

- ואין לומר, שספירת כלל ישראל פועלת גם עבורם את החג, משום שהם הולכים אחר הכלל - שהרי לא מצינו מציאות של "ספירה (של עומר) של

אמור שיחות 1

כלל ישראל", כאמור לעיל, המציאות היא - ספירת כל יחיד לעצמו -

מובן, אם כן, שחג השבועות אינו נפעל על ידי ספירה, אלא, שהתורה קבעה את הזמן של יום טוב ביום החמישים לעומר, כלומר שימי הספירה אינם אלא מציינים ומבררים את הזמן של שבועות: שיום זה שלאחריהם הוא יום טוב. וענין זה של ימי הספירה (כציון ובירור), שייך לכל אחד: כשהוא נמצא ביום שאילו היה חייב בספירה היה סופר עד יום זה ארבעים ותשעה יום הרי זה בירור שיום זה הוא שבועות.

ולכן, כאשר מסתיימים אצלו מ"ט ימי הספירה לפני אחרים או לאחריהם, הרי ימי הספירה שעברו אצלו מבררים שהוא צריך לקיים את חג השבועות ביום הבא מיד לאחר ימי הספירה שלו'? (אין לומר, שאף שלגבי ספירה יש לו את חשבונו הפרטי אבל לגבי שבועות ילך אחר הכלל - כי הקביעות והסימן היחידי מתי חל שבועות - הוא ביום החמישים של ימי הספירה, ענין