983
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
מצורע
א. בפרשה זו מתבארים דיני טומאת נדה. הטעם לכך שדם נדה מטמא, יובן לפי הנאמר בגמרא', שדבר זה הוא מהקללות שבאו בגלל חטא עץ הדעת. מזה מובן, שמצד טבע הבריאה לא היתה קיימת מציאות של דם נדה. ומאחר שזה בא מצד החטא - וחטא שהוא שורש ומקור לכל החטאים? - לכן הדם טמא.
ויובן בעומק יותר על פי הידוע שעונשו של אדם הראשון, שגורש מגן העדן, לא היה סתם עונש שהענישו אותו בגלל חטא עץ הדעת, אלא שהעונש היה, ככל העונשים הבאים מלמעלה:, שהעבירה עצמה שהאדם עושה באה לידי ביטוי אחר כך בצורה של עונש, כלומר שהעונש אינו שנפרעים ממנו עבור החטא, אלא שהוא תוצאה ישירה מהרע של האדם, כמו שנאמר* "תיסרך רעתך". כך גם בנוגע לגירוש מגן עדן: גן עדן הוא כולו טוב, מקום שאינו סובל שום מציאות של רע, ובמילא לא היה יכול
אדם הראשון, לאחר שקלט לתוכו מציאות של רע, להיות בגן עדן.
כך הוא גם בנוגע לעונש של חוה האמור לעיל: עונש דם הנדה הוא תוצאה ישירה של חטא עץ הדעת. מציאות הרע, שנוצרה אצלה על ידי החטא, נעשית (בחלקה) דם נדה, ולכן הדם - טמא ו"מגורש" מהגוף היהודי.
יהודי הוא הרי - "גוי קדוש", כולו טוב, ולא רק מצד נפש האלוקית, אלא גם מצד נפשו הבהמית אין הוא שייך לאיסור (בטבעו הוא מתאוה רק לדברים המותרים)*, לפיכך כאשר מתהווה מציאות של רע*, אין הגוף היהודי יכול לסבול זאת ודוחה אותה ממנו?.
אלא שדבר זה עצמו שבגוף האדם עלולה להיות מציאות רע שהוא נאלץ לדחותה מקרבו, הרי זה מוכיח שהוא אינו כראוי (ובא על ידי החטא) - לכן נעשה לדם טמא.
ב. בדין נדה שאסורה לבעלה ישנה חקירה אם האיסור הוא משום טומאת נדה, או שהוא איסור בפני עצמו,
הערות
- 1. עירובין ק, ב.
- 2. ראה שבת קמו, רע"א. זח"א נב, ע"ב. נתבאר בארוכה בד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א.
- 3. ראה הדעות בזה והמסקנא - של"ה בהקדמה בית אחרון.
- 4. ירמי' ב, יט.
- 65. תניא פ"ח.
- 6. דכל זמן שלא יצא לבית החיצון אינו טמא (משנה רפ"ה דנידה).
- 7. צע"ק בשו"ע אדה"ז מהד"ת סו"ס ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.