971

זקוק להתעלות עוד, הוא ייעצר ב"מצרים" דקדושה, גם אם היא במדריגה נעלית מאוד, נמצא איפוא, שמצרים דקדושה מהוה שורש (אמנם - בהשתלשלויות רבות מאוד) ונותנת מקום למצרים דלעומת זה. הדרך להציל עצמו ממצרים של לעומת זה, היא שלא יהיה שום מעצור והגבלה בעבודת ה', ותמיד, בכל יום, תהא העבודה באופן נעלה יותר. ככל שיהיו נעלים היום, צריכה להיות בכל יום ההחלטה - כפי שסיפר הרבי* על הנהגתם של חסידים, שהיו אומרים - אה, מחר צריך לקום אחר לגמרי.

זו על פי זה יתורץ גם, מדוע צמיחת האילנות בקריעת ים סוף עם פירות בשלים, הראויים לציפורים - לא היה זה נס נוסף כי אם פרט וחלק מתוכן הנס של קריעת ים סוף:

הגרעין שנוטעים באדמה, מכיל בקרבו את כל העץ וכל הפירות שעתידין לצמוח מגרעין זה'*. אלא שעתה מצוי הכל בהעלם בגרעין, ודרוש משך זמן, שייצאו ויתגלו, (וככל שהפירות טובים יותר, כך גם נמשך זמן רב יותר). יתרה מזו: אף בכח הצומח שבארץ נמצא בהעלם כל

שביעי של פסח שיחות 1

העתיד לצמוח ממנו (שהרי הצמיחה של כח הצומח אינה התחדשות אמיתית יש מאין)5.

בשעת קריעת ים סוף פעלו בני ישראל בעבודתם שיתגלה לא רק ההעלם שבקרבם כי אם גם בחלק העולם הקשור אתם. בכדי שילדי ישראל יוכלו להאכיל את הציפורים שהשתתפו בשירת בני ישראל, התגלו האילנות נושאי פירות שהיו מצויים בהעלם בכח הצומח שבקרקע הים, וגם (הגרעינים ו)הפירות שהיו בהעלם בתוך (הגרעינים שבהעלם של) האילנות.

ח. קרקע הים הוא עפר, סוג ה"דומם", הנחות ביותר בסוגי הנבראים. פירוש של דבר כי "גילוי ההעלם" בעת קריעת ים סוף, היה אפילו בדומם: מן ה"דומם" זה צמחו אילנות ופירות "צומח", שהיו למאכל ראוי לציפורים, ונהיה דם ובשר כבשרם - "חי", וציפורים אלו שרו יחדיו עם בני ישראל - "מדבר", ובני ישראל אמרו שירה להקב"ה (שזוהי תכלית של מדבר להכלל באלקות)%.